שאלה:
שלום רב. ברצוני לשאול לגבי קימה בפני חכם או זקן. א. האם כאשר הזקן או הרב עוברים בתוך ד' אמותיי במהלך התפילה או במהלך שיעור האם חובה לקום מלא קומתו או די בהידור? ב. האם יש הבדל אם זה קורה הרבה במהלך התפילה או השיעור (מקומי סמוך לדלת הכניסה)? ג. האם יש הבדל בין כשאני לומד לבד לבין שיעור ברבים (הקימה עלולה להפריע למהלך השיעור אך ביחיד זה רק ענין של טרחא)? ד. מי מוגדר חכם לענין זה? ה. יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים בדין זה? אשמח גם למקורות תודה רבה וישר כח.
תשובה:
שלום רב
חיוב הקימה בפני רבו שאינו מובהק [כלומר שאין רוב תורתו ממנו] היא רק בתוך ד’ אמותיו, ראה בבא מציאה לג ובשאילתות שאילתא קלא, ורמ”א סי’ רמב סעיף ד, אך יש שהחמירו שכל שלמד ממנו תורה אף שלא רוב תורתו ממנו חייב לעמוד לפניו כמלוא עיניו, ראה שו”ת מהרי”ק החדשים סי’ יב, ומכל מקום בשאר חכם או זקן מספיק ד’ אמות, ולא רק הידור. כמו כן נחלקו הפוסקים האם יש חיוב לקום בכל פעם שהוא עובר או רק פעמיים ביום – בכניסה וביציאה ולכן ודאי מקום שנהגו שלא לעמוד אפילו בפני רב בית הכנסת בעלייה לתורה אין למחות בידם. על מחלוקת זו ראה כאן.
מצווה לקום לפני הזקן גם באמצע השיעור. ראה שו”ע יו”ד סי’ רמד סעי’ א’: “מצות עשה לקום מפני כל חכם, אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים, ואפילו אינו רבו, רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו. וכן מצוה לקום מפני שיבה, דהיינו בן שבעים שנה, אפילו הוא עם הארץ, ובלבד שלא יהיה רשע”. ובהמשך בסעי’ יא כתב המחבר: “אפילו בשעה שהוא עוסק בתורה, צריך לעמוד מפניו”.
מסתבר שבשיעור ציבורי אין צורך לקום, כי הרי מועילה בזה מחילה ובאופן זה ודאי מוחלים.
