קימה בפני אשה זקנה – מפני שיבה תקום

שאלה:

שלום כבוד הרב,
האם צריך לעמוד בפני אישה שהגיעה לגיל 60 ? אשמח לקבל מקורות.

תשובה:

שלום וברכה

אני מניח שכוונתך לאשה בת שבעים, שזהו גיל השיבה שעליו נאמר מפני שיבה תקום.

אכן כן, כשם שמצוה לקום בפני איש זקן כך גם בפני אשה.

מקורות:

אני מעתיק לך משו"ת יחוה דעת חלק ג סימן עב:

שאלה: האם יש מצוה לקום מפני אשה חכמה בחכמת התורה, או זקנה בשנים, כשם שמצוה לקום מפני איש תלמיד חכם או זקן? והאם יש מצוה על תלמידה לכבד בקימה את מורתה שלמדה תורה מפיה? והאם יש איסור לתלמידה לקרוא את מורתה בשמה? 

תשובה: לכאורה נראה להוכיח שמצוה לקום מפני אשה חכמה, ממה שאמרו בגמרא (שבועות ל' ע"ב) שרב נחמן עשה מעשה רב לקום לכבודה של אשת רב הונא, משום שאשת חבר הרי היא כחבר. ועיין בתוספות, ובחידושי הרמב"ן והר"ן שם, שמתבאר מדבריהם, שדין אשת חבר כחבר הוא מן התורה. ואם כן יש ללמוד במכל שכן לאשה חכמה בחכמת התורה, שכבודה מחמת עצמה, שמצוה לקום מפניה. אולם יש מקום לדחות, שבאשת חבר אין הקימה לכבודה, אלא לכבוד בעלה שהוא תלמיד חכם, שאשתו כגופו, אבל אשה חכמה שלמדה תורה, הואיל ואינה מצווה לעסוק בתורה, כמבואר בקידושין (כ"ט ע"א) וברמב"ם (סוף פרק א' מהלכות תלמוד תורה), ובטור ושלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ו סעיף ו'), יש לומר שאין חיוב לקום מפניה. תדע שאף באשת חבר אין חיוב לקום מפניה מן התורה, אלא בחיי בעלה, אבל לאחר פטירת בעלה, אין חיוב מן התורה לקום מפניה. וכמו שכתבו התוספות (שבועות ל ע"ב). וכן כתב הרמב"ן בחידושיו ובהר"ן (שבועות שם). וראה עוד בחידושי הרשב"א והריטב"א שם. ומוכח שהקימה מפני אשת חבר היא רק משום כבוד בעלה. ועוד שיש אומרים שלאחר פטירת בעלה אין שום חיוב כלל לקום מפני אשת חבר אלא ממדת חסידות, וכמו שכתב הכנסת הגדולה (ביורה דעה סימן רמ"ד אות ד'). ועיין בזה בדברי מרן החיד"א בברכי יוסף (חשן משפט סימן י"ז סק"ה), ובפתח עינים (שבועות ל' ע"ב), ובספר בית המלך (פרק ו' מהלכות תלמוד תורה הלכה ט', דף ד' סע"ג), ובמנחת חינוך (סימן רנ"ז) ע"ש. [וכן כתב לחלק בזה הגאון רבי יוסף ידיד הלוי בספר תורת חכם דף ח' ע"ג ע"ש]. 

אולם בספר חסידים (סימן תקע"ח) כתב בזו הלשון: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ואפילו מפני אשה זקנה, ואף נשים תקומנה. אבל כבודן של נשים להחבא, שנאמר ראוני נערים ונחבאו. כל כבודה בת מלך פנימה. ולפי זה יש ללמוד דין אשה חכמה מדין אשה זקנה שחובה לקום מפניה. (ומה שכתב בספר חסידים ואף נשים תקומנה, כן כתב גם בספר החינוך (מצוה רנ"ז) שמצוה זו נוהגת באנשים ובנשים. וכן מתבאר מדברי רבינו יצחק בן גיאת שהובאו בתשובת הגאונים (דפוס ליק, סימן ק"כ). וכן נראה מדברי הרמב"ם בספר המצות (מצות עשה ר"ט) ע"ש ודו"ק). והגאון רבי יעקב חאגיז בשו"ת הלכות קטנות חלק א' (סימן קנ"ד) נשאל, האם צריך לקום מפני סבתא זקנה? והשיב: מסתברא שאין חיוב לקום אלא מפני אשת חבר, אלא שבספר חסידים נמצא להיפך. ונראה שהיה סבור שיש לחלק בין אשת חבר שכבודה הוא רק משום כבוד בעלה, לאשה זקנה, אלא שמצא להיפך בספר חסידים, ומסתמא ביטל דעתו כנגד דעת הספר חסידים. והגאון רבי יהודה עייאש בשו"ת בית יהודה חלק א' (חלק יורה דעה סימן כ"ח), פסק בפשיטות שחובה לקום מפני אשה זקנה בשנים, שהיא בת שבעים שנה, שכשם שהאשה חייבת לקום מפני תלמיד חכם או זקן, וכמו שמתבאר בספר המצות להרמב"ם, ובספר החינוך, גם אחרים חייבים לקום מפניה, כיון שנפסקה הלכה (בקידושין ל"ב ע"ב) כדברי איסי בן יהודה, שכל שיבה במשמע. וכן פסק הרמב"ם (בפרק ו' מהלכות תלמוד תורה הלכה ט'), ובטור ושלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ד סעיף ז'). והוא הדין באשה צעירה וחכמה בחכמת התורה, שצריך לקום מפניה. ע"כ +ומה שסיים בשו"ת בית יהודה שם, ולא גרע דין אשה זקנה מגוי זקן וכו', באמת שהרמב"ם והטור ושלחן ערוך שם, כתבו, שזקן גוי מהדרין אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו, שנאמר מפני שיבה תקום, כל שיבה במשמע ע"כ. ומוכח שעל כל פנים אין חיוב לקום מפני זקן גוי. וכמו שהסביר גם כן מרן הכסף משנה שם, שאין להשוות דין זקן גוי לזקן ישראל לחיוב קימה וכו' ע"ש. ואם כן איך אפשר ללמוד דין אשה זקנה מדין זקן גוי, משום דכל שיבה במשמע, נימא דיו לבא מן הדין להיות כנידון. ולפי מה שכתבו התוספות והר"ן, דהא דילפינן זקן אשמאי לחיובא משום דכל שיבה במשמע, היינו זקן עם הארץ ולא זקן רשע, לפי זה הא דאביי קם מקמי סבי ארמאי, מדת חסידות הוא, משום דרכי שלום. וכן כתב הגאון מהר"י פירלא בספר המצות של רבינו סעדיה גאון חלק א' (דף ק"ה סוף ע"ד). והשאלתות וכן רב סעדיה גאון סוברים שאין צריך לקום אלא מפני חכם בלבד, ולא סבירא להו כמאן דאמר כל שיבה במשמע. עיין בדברי הגר"י פירלא שם (דף ק"ה ע"ב). ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ג' (חלק יורה דעה סימן י"ג אות ד'). ובשו"ת הרדב"ז מכת"י (סימן קס"ז) ודו"ק.+ גם הגאון רבי יצחק עטייה בספר זרע יצחק (בקונטרס פלפלת כל שהוא סימן א', דף פ"ח ע"ד) כתב, שמצא בכתב יד של הגאון רבי חזקיה די סילוה, בעל פרי חדש, שנסתפק אם חייבים לקום מפני אשה חכמה בתורה. וכתב על זה, ונראה לי פשוט שחייבים לקום מפניה, מצד חכמתה, ואף על פי שאינה מצווה לעסוק בתורה, ואין לה שכר כל כך כמו האיש שמצווה ועושה, מכל מקום לגבי אחרים אין נפקא מינה בזה, וכשם שחובה לקום מפני אשת חבר, כל שכן שצריך לקום מפני אשה חכמה שחכמתה מכח עצמה ע"כ. (וזה שלא כמו פשוט לו להגר"י ידיד בתורת חכם (דף ח' ע"ג) הנ"ל, להיפך. ולא זכר מדברי הפוסקים הנ"ל). וכן כתב המנחת חינוך (סימן רנ"ז אות ג'). וכן פסק הרה"ג רבי דוד הכהן סקלי בשו"ת קרית חנה דוד חלק א' (חלק יורה דעה סימן ט"ו) ע"ש. ואמנם מצינו להרא"ש בפסקיו (פרק ב' דכתובות סימן ו') שהביא מחלוקת בדין אשה שלא נצטוית על מצות תלמוד תורה, אם דינה כמאן דקרי ותני, או כמאן דלא קרי ותני. ובשלחן ערוך יורה דעה (סימן שס"א) פוסק להקל. אולם זהו רק לסתם אשה שאינה חכמה בתורה, אבל אשה חכמה בתורה דינה כאיש תלמיד חכם. אלא שראיתי להגאון רבי יוסף חיים מבבל בשו"ת רב פעלים חלק ב' (בקונטרס סוד ישרים סימן ט') שכתב בשם רבינו האר"י בשער המצות (פרשת קדושים), שבאשה נאמר ויראת מאלהיך, יראה בלב דוקא, ואינה צריכה לא קימה ולא הידור, והוכיח מזה שאין צריך לקום ולהדר מפני אשה חכמה או זקנה. וכן פסק בספרו בן איש חי שנה ב' (פרשת כי תצא אות ט"ז). ובאמת שחז"ל (בקידושין ל"ג ע"א) דרשו את הפסוק ויראת מאלהיך, לענין שלא יעצום עיניו כדי שלא יצטרך לקום מפני חכם או זקן, שנאמר ויראת מאלהיך. ורבי שמעון בן אלעזר דרש, מנין לזקן שלא יטריח, (לעבור בכוונה כדי שיקומו מפניו), תלמוד לומר ויראת מאלהיך. ואם כן אין הפסוק הזה מיותר כדי למעט אשה מדין קימה והידור. (ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי חלק יורה דעה סימן קי"ד). ועל כל פנים נראה שמאחר שמפורש בספר חסידים שצריך לקום מפני אשה זקנה, וכן פסקו האחרונים הנ"ל, והוסיפו, שהוא הדין לאשה חכמה בחכמת התורה, אפילו לא יהא אלא ספק, הלכה רווחת בידינו, ספקא דאורייתא לחומרא. 

ומכללן של דברים אנו למדים שבודאי יש מצוה וחובה על התלמידה לקום מפני מורתה, שלמדה תורה מפיה, שהרי כל הטעם שחייב אדם בכבוד רבו, מבואר במשנה (בבא מציעא ל"ג ע"א), מפני שמביאו לחיי העולם הבא, והוא הדין לגבי תלמידה שמורתה שמלמדת אותה תורה, מביאתה לחיי העולם הבא. ואף על פי שהמורה מקבלת שכר על כך לפרנסתה, אין בכך כלום, וכמו שכתב בשו"ת דברי מלכיאל חלק ד' (סימן פ'), כי מה שהתלמיד מחוייב בכבוד רבו, אינו מצד שרבו קיים בו מצות ולימדתם אותם, אלא משום שלימדו דרכי תורתינו הקדושה, ועשה עמו טובה להביאו לחיי העולם הבא, ולכן אין הדבר תלוי בכוונת הרב בעת שלימדו אם הוא בכדי לקבל שכר על כך, או לקיים מצות לימוד תורה ע"ש. והוא הדין לנידון שלנו. וכן פסק בשו"ת פאת שדך (סימן קי"ב). וכתב, שאף על פי שאינה מצווה על תלמוד תורה, הרי גם היא צריכה לברך ברכות התורה כפסק מרן השלחן ערוך אורח חיים (סוף סימן מ"ז), וכמו שהסביר הטעם בשו"ת יוסף אומץ (סימן ס"ז), שהיא מצווה ללמוד דינים והלכות של המצות שהיא חייבת בהן. ומקבלת שכר כמי שאינו מצווה ועושה ע"כ. לפיכך אסור לתלמידה לקרוא את מורתה בשמה הפרטי ללא תאר כבוד. וכמו שמבואר בסנהדרין (ק' ע"א) שהקורא לרבו בשמו נטרד מן העולם. וכן פסקו הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות תלמוד תורה הלכה ה'), והטור ושלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ב סעיף ט"ו). אלא שכשם שמותר לקרוא לרבו בשמו בתוספת תאר כבוד, כגון מה שאמרו בברכות (ד ע"א) מפיבושת רבי, וכן נאמר בתורה: אדוני משה כלאם, וכן כתב רש"י בסנהדרין (ק ע"א) שמותר לתלמיד לומר מורי פלוני, וראה עוד בזה בשו"ת יוסף אומץ (סימן פ"ז), ובשו"ת שמן המשחה (סימן ד'), ובשו"ת צפיחת בדבש (סימן נ"ה), ובשו"ת מנחת משה (חלק יורה דעה סימן כ"ב). הוא הדין שמותר לתלמידה לומר מורתי פלונית. 

בסיכום: מצוה לקום מפני אשה חכמה בחכמת התורה, וכן מפני אשה זקנה בגיל שבעים שנה. ותלמידה חייבת לקום ולכבד את מורתה שלמדה תורה מפיה, ואסור לה לקרוא את מורתה בשמה הפרטי, אלא בתוספת תואר מורתי. וכשהמורה נכנסת לאוטובוס, והתלמידה יושבת, צריכה לקום מפניה. ואם אין מקום נוסף לישיבה, עליה לתת לה את מקומה. וכן הדין לגבי אשה חכמה או זקנה, כשם שצריך לעשות כן מפני זקן או תלמיד חכם.