שאלה:
שלום להרב,
שאלה: איש ואשה מאוד זקנים שרוצים להיות ביחד ולהתחתן, אבל לכאורה מפני הגיל כ"כ גבוה של שניהם אמור להיות שלא יכולים לקיים מצוה עונה, וזה יהי יותר ידידות שאחד עוזר את השני, האם יש עיכוב לזה כדי לא להתחתן או לא תלוי בזה וכל עוד שרצו זה העיקר?
תשובה:
שלום וברכה
ודאי שהם יכולים להתחתן, במקרה כזה יש מחילה מראש על כל הענין הזה. זו לא ידידות, אלו הם נישואין ממש רק ללא עונה. ראה שו"ע אבה"ע סי' עו סעי' יא בחלה או תשש כוחו שיכול ליטול ממנה רשות. (אמנם לגבי מחילה קודם נישואין על עונה, במשנה למלך פט"ו מאישות ה"א דן אם מועיל מחילה עיי"ש. אבל במקרה שהיא מודעת לכך מראש שאינו יכול ודאי שלא שייך לתבוע כתובה וכד'). ומלבד זאת ברור שאפשר לקיים עונה אצלו בשאר ענייני קירוב ולזה היא מתרצה.
אלא שכדאי לדעת שמעיקר הדין יש לדון אם חופה כזו קונה או שמא היא תחשב לארוסה (לאחר הקידושין כמובן).
ראה בשו"ת בשמים ראש סי' רמ שמבואר בדבריו באופן שאנו ראוי לביאה כלל יש מקום לדון אף הקידושין שלא חלו. (ומציין שם שיש מקום להסתפק באדם שאינו לו קישוי כלל. ומעניין, שבשו"ת עין יצחק (ח"א אבה"ע סי' כד אות לב) ראיתי שהביא את דבריו באופן שבמקרה כזה לכו"ע אינה נחשבת לנשואה, אבל ברור לו שהקידושין קידושין גמורים (אם לא משום קידושי טעות באופן שלא ידעה על מצבו לפני הקידושין. וראה עוד בשו"ת זכר יהוסף להג"ר יוסף זכריה שטרן אבה"ע סוף סי' ט'). אבל ברור שמעולם לא שמענו שאדם שאין לו גבורות אנשים שיש צד שקידושיו אינם קידושין. להיפך מכל דברי הפוסקים רק דנו אם יש מקום לקידושי טעות בזה, אבל מצד עצם היותו אינו ראוי לביאה כלל, אין ספק שהקידושין הם קידושין גמורים.
אבל לגבי הנישואין זה לא לגמרי פשוט. עי' בריטב"א (יבמות נח,א) שכתב על קטנה פחותה מגיל שלש שאינה ראויה לביאה, שאין בה נישואין. וראה עוד במשנה למלך (אישות פ"ג הלכה יא), ובשער המלך (חופת חתנים סי' ז'). כלומר, באופן זה שהבת תהיה ראויה לביאה רק כשתגדל, דנו הראשונים שאינה ראויה לנישואין. ואם כך, לכאורה גם כאשר הוא אינו ראוי לביאה כלל לעולם הנישואין אינם מועילים. וכן נראה מדברי התוס' ביבמות (עב,ב ד"ה התם) שכתבו שטומטום יכול לעשות חופה משום שיתכן שאם יקרע וימצא זכר יהיה ראוי לביאה. משמע שאם לעולם לא יהיה ראוי לביאה, אינו שייך בחופה.
אולם בשו"ת באר יצחק (אבה"ע סי' ד') הוכיח שגם לשיטת הרמב"ם במקרה כזה שהאיש אינו ראוי לביאה, אין פגם בחופה, והאשה נחשבת לנשואה. מהגמרא בסוטה (כד,א) שם מבואר שאשת סריס שנסתרה לאחר קינוי שותה. למרות שהרמב"ם כותב שם בפירוש המשניות שהאיש אינו בר שכיבה. וא"כ, מדוע היא שותה? הרי הדין הוא בארוסה שאינה שותה! ולדעת הרמב"ם לעולם תחשב ארוסה משום שהחופה אינה ראויה לביאה (ועיי"ש מה שכתב על האפשרות שהסתרס לאחר החופה), ומכאן רצה להוכיח, שבמקרה שהאשה עצמה ראויה לביאה, אין חסרון בכך שהוא אינו ראוי, והחופה קונה. אלא שלא קבע מסמרות בנושא. וגם בספרו עין יצחק (ח"א אבה"ע סי' כד אות לב) חזר בו, מחמת דברי הבשמים ראש הנ"ל, שגם לדעת החולקים על הרמב"ם, במקרה כזה החופה אינה ראויה לביאה, ודינה כארוסה.
אפשר להביא ראיה נוספת שחופה כזו מועילה. מדברי הר"ן (כתובות א,א) שהביא את שיטת הרמב"ם שחופת נדה אינה מועילה משום שאינה ראויה לביאה. והקשה עליו מהגמרא ביבמות (נז,ב) שיש חופה לפסולות, כלומר, בת כהן שהיא גרושה ופסולה להנשא לכהן, שנכנסה לחופה עם כהן, נפסלה לאכול תרומה. ומכאן הקשה הר"ן, איך מועילה החופה כדי לפסול אותה הרי לשיטת הרמב"ם חופה זו אינה ראויה לביאה כלל, שהרי לעולם היא אסורה לו. ומכאן הוכיח, שחופה קונה גם בנדה. ומדברי הר"ן אנו למדים, שחופה מועילה גם אם חופה זו לעולם לא תניב ביאה. ולעולם אינה ראויה לביאה. נמצא שלדעתו לכאורה במקרה דנן שהאיש לעולם לא יהיה ראוי לביאה, בכל זאת יכול לקנות אשה בחופה שתהיה נשואה לו. וכך גם נראה מדברי כמה פוסקים, שאם שניהם ידעו מראש שאינו ראוי לביאה, והתחתנו משום שאר קירבות, גם זה נחשב לחיבת ביאה, והחופה קונה. ראה ברמ"א (סי' סא סעי' א') שפסק באשה חולנית שאינה ראויה לביאה כלל, שאינה נקנית בחופה. והחלקת מחוקק והבית שמואל שם נחלקו אם דינה כמו חופת נדה, או שיש חילוק בין אופן שאינה ראויה לביאה כלל עיי"ש. ובאוצר הפוסקים שם הובאו כמה אחרונים, שכתבו שאם היא ראויה לשאר קירבות ולמרות שהבעל ידע שאינה ראויה לביאה בכל זאת רוצה אותה. יש בה חופה. עי' שו"ת בני יהודה (מהר"י עייאש סי' יא).
הלכה למעשה, אני לא שמעתי. שיש מניעה לאנשים מבוגרים שכבר אינם ראויים לביאה שאינם מתחתנים מסיבה זו. כנראה מחמת כל הסיבות הללו שיש כמה צדדים להקל. בפרט שהיא מודעת היטב למצבו (ראה שם בבית שמואל). אבל נוכל להוסיף נקודה נוספת, אפילו על הצד שלא חל חופה, לא ברור כלל אם יש איסור בשאר קרבות או בייחוד. ראה שו"ת קרית מלך רב סי' כז. וגם הנושא של כלה בלא ברכה לא שייך כמובן בנד"ד לפי"ז.
