אני נשואה לבעלי ( האישה הרביעית)
גרושתו נחשבת לחולה בנפשה לוקחת כדורים … וכשהיא מאוזנת אני מרשה שתבוא לבית שלנו לשבת עם הבן שלה אצלי ( הבן בן 17וחצי)
הבית 2 קומות
היא מגיעה אני מכינה לה לשתות חם ואז היא עולה לחדר לבן שלה הם יושבים שם כמה שעות בין לבין יורדים אני מוזגת להם לאכול צהריים.
בד בבד בעלי( הגרוש ממנה) מגיע לבית … והמצבים הם כאלה:
עולה לחדרשלנו חדר מול החדר של הילד לנוח שם
נמצא יושב איתי למטה והם בידיוק אוכלים והוא יושב איתנו
, איתם, למטה זה מטבח פינת אוכל .
הוא אומר שלום ומה נשמע…
אני מכינה לו קפה והוא יושב באותו שולחן.
פעם אחת קרה שהוא בא רעב והבן ואימו ישבו לאכול..
ולא מזגתי לו כי עם כל אהבת חינם שלי הרגשתי , הבנתי, שזה מוגזם שישבו לאכול ביחד הוא הבן וגרושתו.
ולכן שלחתי לו הודעה לפלא שלו שיבין ויחכה שיסיימו, הוא קיבל את זה… ( אציין שאני לא יכולה להתיישב ולעצור את עולמי , אני חייבת לנוע לעשות דברים תוך כדי שאני מוזגת להם וכו…
אני שואלת האם זה מותר לגרושתו להגיע אלינו כמו שאנחנו עושים?
ואם זה שאני מאפשרת זאת אני חוטא ומחטיאה.
אציין שבעלי ( עיניו בי ולא באחרות חלילה קל וחומר לגבי גרושה זו)
שנית לא דואגת מזה ולא אכפת לי… ( כל אחד ומעשיו)
במידה וזה מותר… מה טוב.. חסד מבחינתי.
במידה ואסור לבעלי להרשות דבר כזה, ונניח שהוא מסיבות שלו ( למען הילד) מוכן לספוג את האיסור הזה.
זה עניין שלו עם הבורא ולא קשור אלי.
או שמאחר ואני אשתו ואני מתעלמת ומאפשרת ואף עוזרת בדבר
האם אני חוטא או מחטיאה??
חשוב לי לדעת לגביי!!
שאין לי קשר לדבר עבירה גם אם הוא עושה עבירה מדעתו ורצונו, אין לי בעיה זה בעיה שלו עם הבורא.
אני איך אני אמורה להתנהג לפי ההלכה? לפי רצון ד׳ יתברך.??
תשובה:
שלום רב,
ברשותך, אני רוצה דווקא לפתוח במה שכתבת: "אציין שבעלי עיניו בי ולא באחרות חלילה קל וחומר לגבי גרושה זו". אני בטוח שאת משוכנעת במה שאת אומרת וגם אני משוכנע כך. אבל אם זה אסור, העובדה שאין כל חשש סביר שהוא יחטא עם גרושתו, אינה מתירה כלל.
הסוגיה בגמרא העוסקת בהלכות אלו. פותחת במשנה בכתובות (כז,ב) בדין של "שבויה" כלומר, אישה שנשבתה אצל הגויים, חששו חז"ל שהגויים עשו בה את זממם, ולכן היא אסורה לכהן. אשתו של רבי זכריה בן הקצב שהיה אחד התנאים!! נשבתה אצל הגויים. והעיד רבי זכריה שלא זזה ידו מתוך ידה. כלומר, הוא מעיד שהיה איתה בכל התקופה, והם לא נגעו בה לרעה. ולכן היא מותרת לו. אמרו לו חכמים: אינך נאמן משום שהכלל הוא אין אדם מעיד על עצמו!!! לכן הקפיד מאז רבי זכריה בן הקצב להיות עם אשתו בבית רק כשיש "שומר" – אנשים נוספים, כלומר, למרות כל הקושי, והעדות שהוא עצמו ידע שאשתו מותרת לו. הוא נצמד להלכה שהורו לו ונזהר שלא להתייחד עם אשתו!!!
עתה נחזור לשאלה שלך:
ממשיכה שם הגמרא לומר שהיחס בין גרוש לגרושתו, שונה מהיחס של דין "שבויה". שבשבויה הקלו יותר. ואילו בגרוש וגרושתו, אסור גם כשיש "שומר". והגמרא ממשיכה גם כמה דוגמאות היכן אסור להם להתגורר. ואחד הדוגמאות הוא, שאסור להם לבוא ביחד לבין הדין (לאחר הגירושין), כלומר, אסור להם לשוחח ביניהם גם כשיש "שומר" (בטלפון אפשר).
אלא שהראשונים חולקים בביאור הסוגיא, האם היא עוסקת בכל גרוש וגרושה. או שמא רק בגרושה שאסורה לחזור לגרוש באיסור דאורייתא. כלומר, אם הגרוש כהן, או אם הגרושה כבר נישאה למישהו אחר (אפילו באופן שכבר התגרשה גם ממנו). השולחן ערוך (אבה"ע סוף סי' קיט) פסק כדעת הרמב"ם שהסוגיא עוסקת בכל גרוש וגרושה. ונמצא שלדעתו, הנהגה זו למרות שהיא באה כדי להיטיב עמה אסורה. אולם הרמ"א שם פסק כדעת הראשונים שחולקים ולדעתו אסור רק באופן שהגרושה אסורה לחזור לבעלה כאמור. אבל בסתם גרוש וגרושה באופן האמור, אין איסור.
לסיכום: אם הוא ספרדי עליו ללכת לאור פסקי השו"ע ואסור בכל מקרה. ואם הוא אשכנזי ניתן להקל אם הגרושה הזו לא נישאה למישהו אחר אחריו והגרוש אינו כהן.
אשר לשאלתך מה את צריכה לעשות עם עצמך. אני חושב שאת נוהגת כשורה. ראוי לתת לאמו של הילד יחס מכובד וראוי. יחד עם זה אני חושב שאת צריכה לומר גם לה איזה מילה, שבגלל ההלכה, ורק בגלל ההלכה שאת לא רוצה להכשיל אנשים בבית שלך, את מבקשת גם ממנה שתזהר בנושאים אלו, כלומר, שתשתדל שלא להיות נוכחת כשהבעל מגיע. ואפילו אם הוא הגיע, שתנהג בהתאם להלכה.
הרבה הצלחה
