לכבוד רבני בית ההוראה של מכון ירושלים לדיינות
יהודי חייב לי סכום נכבד, ורוצה להחזירו, דא עקא שאינו יכול לצבור הסכום ולהחזירו לי, אלא פורתא פורתא, כי כשיש לו חלק מהסכום בא נושה אחר והוא חייב לתן לו, והוא קורא לי שאקח החלק שיש בידו, אבל הוא גר רחוק ואי אפשר לי לבא אצלו כ"כ הרבה פעמים, וכך נסחב הענין כבר שנים.
ועלה בדעתי שאם אשאיר בידו מעטפת נייר פשוטה שלי, וכשיאמר לי בטלפון יש בידי כרגע סכום כו"כ אומר לו שיניחהו במעטפה שלי, והרי כליו של לוקח קונים לו, ואם כן כל מה שיכניס לשם לא יוכל להוציאם לתת לבעלי חובו האחרים, כי הם שלי.
ומאחר ורעיון זה נראה נכון אבל הוא חידוש, רצוני לשמוע דעתכם
תודה
תשובה:
שלום רב,
אכן כך, הדין הוא כי כליו של לוקח ברשות מוכר קונים לו אם אמר לו שהוא מקנה לו עי"ז. לכן באופן הזה הכסף שייך לך. וראה במקורות אפשרויות נוספות.
מקורות:
חו"מ סי' ר' סעי' ג': "כליו של אדם, כל מקום שיש לו רשות להניחו, קנה לו, וכיון שנכנסו המטלטלים בתוך הכלי אין אחד מהם יכול לחזור בו והרי זה כמי שהונחו בתוך ביתו. וכו' לפיכך אין כליו של אדם קונים לו ברשות הרבים, ולא ברשות המוכר, אלא אם כן אמר לו המקנה לך וקנה בכלי זה, ואז קנה אם הוא ברשות המוכר". כלומר, בסתם יש מחלוקת ראשונים אם כליו קונים ברשות המוכר או שזה ספיקא דדינא. אבל אם הוא אמר לו שהוא מקנה לו כך, ודאי שהוא קונה. והכסף שייך לך. אלא שתאמר לו שאתה לא מרשה לו להשתמש בכסף הזה כלל. אחרת, אולי יהיה הדין כמו מעות שאינם צרורים, ואז אתה יכול להמתין עוד זמן ממושך עד לפרעון הסופי.
אבל יש גם אפשרות פשוטה יותר, שהוא יקנה לך כל פעם את הפרעון ע"י אחר. יש גם אפשרות נוספת, ברגע שהוא מתקשר אליך ושם לך את הכסף במעטפה, גם אם אין קנין. ע"י הייחוד הכסף נעשה שלך, אפילו אם לא נעשה קנין. כך היא הפשטות בכמה מקומות, ראה נתיבות המשפט סי' שד"מ סק"א. אלא שיש סתירה בזה.
