כבוד הרבנים
מה הדין בגר ביום חופתו שלא רוצה שיקראו אותו בן אברהם ?
ומה הדין אם האב של הגר (שהוא יהודי) מקפיד שיהיה כתוב בכתובה בן השם שלו? אם בסוף כותבים את זה האם הכתובה פסולה?
תודה לכם
תשובה:
שלום רב,
א. אם הוא מעדיף שלא יוזכר בן אברהם, לכאורה אין צורך להכריז בן אברהם. להיפך מחוייבים אנו מאד לכבדו ולא לפגוע בו. התורה החמירה מאד באהבת הגר. כלומר, מאחר שהכתובה עצמה נכתבה כדת וכדין, והעדים יודעים בדיוק על מה הם חותמים. אין חשיבות במה שיקראו בקול לפני כולם.
ב. אם כתבו בכתובה את שם אביו, בדיעבד זה לא פסול. מאחר שכולם מכירים אותו בשם זה, ואין זה שקר, כי גם אם הוא אינו מיוחס אחריו, מ"מ הוא אביו שילדו וגידלו. ראה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו סי' צ') שנשאל בענין גר שהתגייר עם אמו בעודה מעוברת, ונכתב בגט שם אביו היהודי, והאישה נשאת, ואח"כ התברר שהוא גר ולא נכתב אברהם אבינו, אם הגט כשר, ומסקנתו שעל אף שלכתחילה היה צריך לכתוב בן אברהם אבינו, מ"מ אם כתב בשם אביו שכולם יודעים שזהו אביו, הגט כשר. וכעין זה כתב גם בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סי' מה).
עוד מצאתי בספר יפה ללב (ח"ד סי' קכט אות כד) שהביא בשם ספר בארות המים שהסתפק באדם שהתגייר עם אביו, אם יש לכתוב בגט בן אברהם אבינו או בן ישראל שהוא שם אביו. וכתב שיש לכתוב בן אברהם אבינו (הוא כמובן מדבר לכתחילה).
אולם לכתחילה ודאי שלא נראה לעשות כן.
ראה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' מד) על כתובה של שתוקי שלא רצו לביישו שהציע כך: "אפשר לכתוב, יוסף דמתקרי יוסף בן שמעון, או אם שמה רחל ושם המגדלה יעקב, אפשר לכתוב, רחל דמתקריא רחל בת יעקב, ואף דגם בכה"ג, יש היכר להשומעים ע"י השינוי בסדר כתיבת השם, מהנהוג מבשאר כתובות, מ"מ בזה יש עצה, לאמר בחפזון, כמבואר כה"ג בדה"ח וש"א, בקריאת בן מומר, דאף אם קוראין אותו לס"ת בשם אביו, מ"מ לא יאמר תוארים על אביו, כמו חבר או מורינו, רק יאמר בחפזון, לבלי ירגישו העם, והובא במשנה ברורה שם (סי' קל"ט ס"ק ט'), או אפילו להדליג בשעת קריאת הכתובה, את התיבות יוסף דמתקרי, ולהתחיל, יוסף בן שמעון, כיון דבכתובה נכתב כהלכתו, אין לחוש למכשול".
בעניין כתיבת שם אביו היהודי של גר בכתובה, נפלה טעות בדבריכם, כיוון שציינתם לשו"ת ישכיל עבדי וכתבתם שמדבר בעניין בן שנתגיירה אימו כשהיא מעוברת ואז לכתחילה יש לכתוב בן אברהם אבינו , ועוד ציינתם לצי"א
ולא היא…. שניהם דברו בילדים שנתגיירו בקטנותם לאחר שנולדו….ופשוט שמי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה שמתייחס אחר אביו
תודה על התיקון. בכל אופן אין בכך נפק"מ.
אבל מה שסיימת שפשוט עי מי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה מתייחס אחר אביו. הדבר הכי פשוט זה ממש לא פשוט…
אם האב הוא גוי שהתגייר, ודאי שאינו מתייחס אחר אביו, דרחמנא אפקריה לזרעיה. כמבואר ביבמות צח. אולם אם האב הוא יהודי, כאן גם הפשטות היא כיאינו מתייחס אחר אביו, שהרי אביו הוא יהודי שבא על גויה שהולד כמותה. אולם בחידושי רבי שמעון שקאפ שליחות סי' כה האריך בזה ורצה להוכיח כי מאחר שיהודי שבא על גויה הולד אינו מתייחס אחריו לא משום דאפקריה לזרעיה, אלא מחמת הפסוק, א"כ י"ל כי דין זה נאמר רק בלידה עצמה ולא לפני כן. ולכן אם אמו התגיירה לפני הלידה הוא מתייחס אחר אביו. אלא שסיים של כי בדברי המגיד משנה מבואר שאינו מתייחס אחריו כלל. אולם ראיתי לגבי דמי וולדות ברמ"א נדמה לי סי' תכג שכתב ישראל שבא על הנכרית שהתגיירה בעודה מעוברת דמי וולדות שייכים לאב, וראה שם בסמ"ע. בכל אופן, ודאי שהפשטות מדברי הפוסקים שלא ראיתי כל חילוק בזה, בין אם האב יהודי או גוי.
השאר תגובה