אם יש לאדם עסק משותף עם אשתו, והם רוצים להתגרש, ולא רוצים להפריד את העסק.
האם יוכלו לעשות "פטנט" כזה:
שכשהוא יגרש אותה הוא יעשה תנאי "על מנת שלא תיבעלי לי לרצונך עד שתינשאי לאחר", ואז יוכל להמשיך לעבוד איתה אם יזהר מיחוד, שהרי כל החשש שמא יבואו לידי עבירה, וכאן אם תיבעל לו יתבטלו הגירושין ואין כאן עבירה (זכר לדבר שדעת הר"ן שמותר להתייחד עם ארוסה אם עשו שבע ברכות אע"פ שהיא אסורה עליו, כיון שבידו לבוא עליה לשם נישואין)
ומצד שני אין חשש להתחתן עם הגרושה הזאת, משני טעמים:
א. שהיא נזהרת על עצמה לקיים את תנאה, וכמו שמותר להתחתן עם אשה שגירשו על תנאי שלא תשתה יין 20 שנה, ולא חוששים שמא תשתה, שאינה מקלקלת את עצמה.
ב. שאין לחשוש שתיבעל לו, שאם נחשוש לזה, הרי כל גרושה כשנבעלה לגרוש תולים שהתכוונו לקידושין וצריכה שוב גט, ואין יותר חשש בגרושה הזאת מבכל גרושה.
ועל הטעם השני יש לפקפק קצת שאולי תיבעל לו שלא בפני עדים, שאז בכל גרושה אין חשש קידושין, שא"א לקדש בלי עדים, אבל י"ל שעד כדי כך לא חיישינן, מלבד מה שנראה לי הטעם הראשון מספיק
ודאי אין לעשות כך באופן גורף, אבל אולי יש להתיר במקרה שיש צורך גדול.
מה דעתכם?
תשובה:
ראשית לא נכנס כאן לדיני תנאים, שהמקרה הנ"ל לא לגמרי מתאים לכל דיני התנאים, למשל, יש לנו כלל שתנאי שעולה ללא קציבת זמן חסר בכריתות, ואין כאן גט. אבל אני מניח שלא לזה היתה כוונתך שהרי ניתן לעשות זאת ע"י קציבת זמן וכד'.
בכל אופן, לעצם השאלה, לכאורה אסור.
כידוע גרושה שנבעלה לגרוש לפני עדים, או עכ"פ התייחדה לו בפני עדים, צריכה גט בודאי כלשון השו"ע בסי' קמט. כלומר, מאחר שאין אדם עכ עושה בעילתו בעילת זנות הבינו חז"ל כי ודאי נבעלה רק לשם קידושין. ובכל זאת לא שמענו שמותר להתייחד עם גרושתו לפני עדים. ראה בסוף סי' קיט שחלק מההרחקות שניתנו לגרוש וגרושתו מדברים על דברים הנעשים לפני עדים, כמו לבוא לדון בבי"ד. אמנם לכאורה צריך לומר שאין הכוונה ששם יעברו על איסור, זה לא סביר לחלוטין, אלא הכוונה היא למנוע מהם קשר עתידי העלול להתפתח בעקבות הדיון המשותף בבי"ד.
אלא שבסוגיא בכתובות (כז,ב) רואים שיש איסור בגורים בבית ביחד גם כשיש שומר ראה עוד כאן וכאן. ואם כך, האיסור הוא גם לכאורה כשיש עדים שיראו אותם מתייחדים, בכל זאת גזרו חז"ל הרחקות, למרות שאם הם יתייחדו זה יהיה לשם קידושין כפי שהוזכר לעיל.
גמר חתימה טובה
אם הבנתי נכון הרב התכוון לומר שיש להוכיח מכמה מקומות שאסור לגרוש להתייחד עם גרושתו גם בפני עדים – וממילא יהיה אסור גם בתנאי שלי
ולא הבנתי, שודאי ברור שאסור להתייחד גם לפני עדים, שהרי אסור לכתחילה לקדש בביאה, ואמנם אם תקפו יצרו ובא עליה, תולים שבא עליה לשם קידושין כדי שלא יהיה ממש בעילת זנות, אבל לכתחילה ודאי אסור לעשות כן.
משא"כ בתנאי שלי אם יבוא עליה אין כאן כלל איסור כיון שאין בכלל גירושין.
עוד רציתי להוסיף שברור שכל החשש הוא שיתפתח "קשר עתידי", אבל כאן בתנאי שלי אין אנחנו צריכים לפחד גם מקשר עתידי, שהרי בכל זמן שיבוא עליה יתבטל הגירושין מעיקרם.
ראשית, הדגשתי, כי אכן הדין שאסור לו להתדיין עם גרושתו לפני ביה"ד, זה בודאי בגלל החשש לקשר עתידי. אבל לינה עם גרושתו שאסור גם במקרה שיש שומר, זה לא מסתבר לומר שזה רק בגלל החשש לקשר עתידי. כשם שמצינו באיסור יחוד דיני שומר, שאין החשש משום קשר עתידי.
הסברא אומרת שאם אנו רואים שחז"ל אסרו על קשר עם גרושה גם במקרה שזה לא יהיה בעילת זנות (שהרי הוא יקפיד לבעול לשם קידושין). לא סביר להניח שחז"ל גזרו הרחקות רק בגלל שרב מנגיד על מי שמקדש בביאה. אין לי ראיה לכך, אבל לענ"ד זה ממש לא סביר. אלא הסיבה להרחקות שגזרו חז"ל, משום שכל הצורות הללו נחשבים למעין זנות, בין אם הוא יקדש אותה ע"י הביאה ובין אם לאו, ואם כך, הסברא נותנת שאין חילוק בין הרעיון שאתה מציג לבין מב שהוא מקדש אותה בביאה.
השאר תגובה