בספר דברים פרק כ' מפסוק י' מדובר על יציאה למלחמה בה עם ישראל נדרש לקרוא לשלום טרם תחילת המלחמה. במידה והאויב מסכים לשלום הוא מקבל על עצמו מס ועבדות, ובמידה ומתנגד לשלום, עם ישראל מצווה לפתוח אתו במלחמה, לצור על העיר, להרוג את כל הזכרים וכו'. האם זוהי דרכו של עם ישראל להתנהג בבריוניות שכזו. להציב תנאי לא הוגן לאויב שלו, הרי מדובר בהחלטה של הרע במיעוטו, זוהי התנהגות שלא תואמת את הרחמנות והחסד בה עם ישראל רגיל לנהוג.
תודה
תשובה:
שלום רב.
ראשית, אינני חושב כי במלחמה זו רואים אכזריות יתרה כי אם מלחמה הוגנת, מבקשים מאומות העולם להיכנע להם, ורק אם לא הורגים רק את הגברים אנשי המלחמה, אך את שאר הנשים והטף יש איסור ליגע בהם, וכן אסור להרוס את הרכוש הנופל כשלל.
לבד מזאת יש לדעת כי גם אם אכן לעיתים נראים לנו חלק מהנהגות עם ישראל בעולם כאכזריות מסויימת יש לזה סיבה גבוהה מאוד לתיקון העולם, והיינו מכיון שבעולם יש טוב ורע, ועם ישראל הוא שורש הטוב ואומות העולם הוא שורש הרע, ותיקון העולם הוא שהטוב ישלוט ברע, וזאת על ידי שעם ישראל ישלוט ואומות העולם ישתעבדו תחתם, וכשהמצב הוא כך גם אומות העולם מרוויחים מכך מכיון שגם עליהם נמשך מהקדושה הזו, אך אם ישראל מפסידים גם ישראל מפסידים מכך וגם האומות עצמם מכיון שהם מתרחקים מהטוב.
מקורות:
ראה בפירוש הרש"ר הירש על הפסוקים בפרק כ' שם בביאור דרך המלחמה.
וזה לשון הרמח"ל בספר החכמה: והענין דע, כי הנה בכלל העולם יש הטוב והרע, וענפיהם במין האנושי ישראל ואומות העולם, והנה תיקון העולם, הוא שיהיה הטוב שולט והרע נכפה, ובמין האנושי ישראל שולטים ואומות העולם משתעבדים תחתיהם, והנה בהיות הדבר כן הנה טוב לכל, כי הנה הקדושה מאירה בישראל ומתחזקת בם, ובהיות אומות העולם משתעבדים תחתם נתקנים על ידם ונמשך להם משך מן הקדושה ההיא, אך אם אומות העולם מתפרצים מתחת ידי ישראל ושולטים וישראל נכנעים, הנה ישראל מפסידים ואומות העולם עצמם מפסידים, ישראל מפסידים, שהם בשפלות והקדושה איננה מתחזקת בעולם, לפי שהמקום המיוחד לה שהוא בישראל איננו בתיקונו, וחזקו, וכל שכן שמפסידים האומות עצמם, שאין נמשך להם מהקדושה שום הארה כלל אלא אדרבא מיטמאים והולכים ומתרחקים מן הטוב.
