שאלה:
כיצד ובאיזה מובן היתה התורהחכמה משחקת ומשעשעת לפני אלוהים ככתוב בספר משלי ח וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכָל־עֵֽת׃
תשובה:
שלום וברכה
באלשיך הק' שם מבאר בשני אופנים: האחד, שהתורה לא היהת כדבר הרגיל אצל האדם שכבר אינו שמח בו, אלא כל יום מתחדשת [יש להוסיף כאן הרבה בבחינת המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וראה בצדקת צדיק, דהיינו שהרי אסתכל באורייתא וברא עלמא, ואם כן בהכרח כל הבריאה מתחדשת ונבראת על ידי חידושי תורה כביכול של בורא העולם], והשני, שכל גילוי פנימיות לחוץ נקרא שעשוע.
מקורות:
אלשיך על משלי פרק ח פסוק ל
ואהיה שעשועים יום יום, שהרגילות תמידי לא היסב לגרע השעשוע, כי הלא הייתי שעשועים ולא שיגרע ערך שעשוע יום שני מהקודם אליו כי אם יום יום, כי כל יום שוה לחבירו ולא מבלי היותי בעצם נוכח פני ה' רק עתים ידועים מהיום, כי הלא הייתי משחקת לפניו בכל עת מיום יום תמיד, ואעפ"י כן הייתי שעשועים יום יום:
או יאמר בשום שכל אל ענין השחוק הלז אשר היתה משחקת מה הוא, ואחשבה כי אין זה רק כדרך המשחק משמחת לבו, שהוא מגלה בחיצוניות השחוק פנימיות הלב וערבותו, כן היות התורה ממשכת ומגלה חוצה משפע אורה המתייחס אל פנימיותה יקרא שחוק, על דרך מז"ל על אור שנברא בימי בראשית וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, ששמ"ח אורות היו כמנין שמ"ח ולמדו מאור צדיקים ישמח, ועדין צריך טוב טעם אל לשון שמחה, ובדברינו אלה יתכן, כי גלותו ית' שפע האור ההוא ממקורה תקרא שמחה, כאדם השמח ובשמחתו מגלה פנימיות לבו כי יצהבו פניו, והנה הגלות והתפשטות השפע יהיה או להוות למעלה דברים רוחניים, כענין אורות עוה"ב להשתעשע בם צדיקים, או להשפיע טובות גשמיות בעולם הזה, והנה שתי אלה לא יעדרו מהתהוות ע"י התורה כנודע, כי גם אורות עוה"ב לצדיקים ממנה יהיו, גם כל שפע טובות העה"ז .
