מי צריך לממן את העובדת זרה של האם הזקנה?

שאלה:

שלום רב לפותר הסוגיה

למי שייך הבית ?
זוג מבוגרים מכרו את ביתם במדינה זרה, עלו לארץ ובנו את ביתם בישוב דתי, צמוד לבית של הבן, כדי שתהיה להם סביבה תומכת ולחיות את שארית חייהם בכבוד, ליד הבינימין והנכדים.
האם שנשארה לבד, לאחר מות בעלה, ונזקקה באחד הימים, לניתוח ולטיפול סביב השעון, אך הבן לא איפשר העסקת עובדת זרה גויה בבית הוריו, מסיבות אנוכיות.
במטרה לאפשר טיפול צמוד ונאות, מסביב לשעון, לאישה במצבה, האם עברה לגור בעיר אחרת.
כל הילדים היו תמימי דעים שהשכרת הדירה בישוב, תשמש לכיסוי הוצאות השכירות בעיר החדשה, אך לאחר תקופת מה, הבן החליט שבית ההורים לא שייך לאמא שלו, והיא לא יכולה להיעזר כנכס שלה – לצרכים שלה.

רבנים מכובדים בישוב, המכירים בעובדה שבית ההורים אכן ביתם, ניסו מספר פעמים לגשר בין הצדדים ולרכך את הגזרה אך ללא הועיל.

מה עושים ?

תשובה:

שלום רב,

לגבי הנושא ההלכתי למי שייך הבית, ודאי שאנו לא יכולים לדעת. אם יש ויכוח בנושא, צריכים ללכת לבית הדין ולשטוח את טענותיהם. אני לא יודע מדוע הבן סבור שזה שלו, האם בגלל שהוא ירש את הבית מאביו, או משום שהוא טוען שבכל מקרה הבית היה שלו. (אם זה משום דין ירושה, צריכים לדעת שיתכן בהחלט שגם לאם כאלמנה יש זכויות עפ"י ההלכה) אבל לא שייך לכתוב כאן, את הצדדים כאשר לא ברור מה הן הטענות.

אולם בהנחה שהצדק עם הבן שהבית אינו שייך להוריו אלא הבית הוא שלו, אין לו חובה מצד ההלכה לממן את הוצאותיה של אמו, שכן ההלכה קובעת שכיבוד אב משל אב, וכן של האם, (ראה שו"ע יו"ד סי' רמ). כלומר, ההוצאות צריכות להיות משל נכסי ההורים ולא מנכסיו. יחד על הבן לשים לב שאם הוא לא רוצה לממן עובדת זרה לטפל באמו הישישה, עליו לעשות זאת בשתי ידיו ובעשר אצבעותיו, זוהי חובתו. בנוסף צריכים לדעת שכתבו שם התוס' בסוגיה (קידושין לב,א ד"ה אורו) שאם אין לאב או לאם לממן את עצמם ולבן יש, חובה על הבן לפרנסם ולהוציא ממונו לצורכם.