שאלה:
שלום הרב, שו"ע פוסק (אבהע"ז קמד, א) שתקנת צנועות ופרוצות בגיטין שייכת רק היכא שלא התנה הבעל בפירוש. תמהו האחרונים כיצד תלה זאת בהתנאת הבעל, ותירץ הבית-מאיר (וכן חת"ס במהדורא תליתא) שהווי כדעת הרשב"א.
לכאורה דעת הרשב"א שתקנה זו הייתה מעין איום של חכמים על האדם, על מנת לגרום לו להתנות מראש או לאמוד דעתו שהתכוון שאין לו טענת אונס. וכותב החת"ס: "ואם א' מאלף אשר קמי שמיא גליא דלא גרש ע"ד כן עשו בעילתו זנות".
משמע לדעת שו"ע כרשב"א שכאשר לא התנה בפירוש, מסתמא הייתה דעתו כדעת חכמים, ואם ארע אונס הגט חל – מכאן ולהבא! ורק אם הוא אחד מאלף – עוקרים לו מעיקרא.
א"כ עולה שלדעת רשב"א ושו"ע בסוף הדברים תלויים בדעתו של אדם. מה הדין בימינו שרובא דאינשי לא יודעים הלכות אלו וחילוקים אלו, האם נאמר שמסתמא אינם מתכוונים לכל אונס וממילא הקידושין פוקעים מעיקרא ולא מכאן ולהבא?
האם יש פסקי דין שכך היה?
תודה מראש.
תשובה:
שבוע טוב,
פסקי דין אני לא מכיר, אבל קשה לי להאמין שישנם, תנאי בגט זה לא מציאות הקיימת היום. אבל לעצם שאלתך אני מבין שהכוונה של הרשב"א לומר שזוהי הסיבה לתקנת חז"ל. כלומר, הם התכוונו לתקן כדי שאנשים יחששו שיהיה בעילותיהם בעילות זנות, ויתכוונו לשם גירושין גמורים בכל מצב. אכן יתכן שהיום יצטרכו יותר להגיע לדין אפקעינהו, אבל אין בזה הרבה נפק"מ למעשה, שהרי גם אפקעינהו בעצם זה קורה עכשיו, אלא שעכשיו אנו דנים כאילו זה הופקע כבר מתחילה. בעיקר ביחס להלכה זו . אבל עדיין הוא נחשבת אשת איש מדברנן לגבי כל דבר ראה, בחידושי הרמב"ן כתובות שם (ב,ב). יש אמנם כמה נפק"מ אבל הם לא מגיעים לכלל מעשה.
