שאלה:
שלום,
ההורים שלי חילוניים. האמא כ20 שנה מתעסקת באסטרולוגיה וקבלה מעשית אך לא מוכנה לשמור דברים בסיסיים (כשרות וכו').
הם גרושים 15 שנה לאחר שהיו כ25 שנה נשואין. נהגו להזניח את הילדים ולעסוק לרוב בריבים מאוד חריפים ביניהם שכללו קללות וזריקת חפצים. בגדול לא עסקו בגידול הילדים אלא בהבאת פרנסה הביתה ובריבים מסיביים בבית. האחות הגדולה פנתה לסמים ומטופלת פסיכאטרי כבר מעל 20 שנה. האחות האמצעית עזבה את ישראל לפני 16 שנה והיום גרה באי עם בחור גוי.
האבא שהוא חילוני גמור – בעבר היה צם בכיפור לאחרונה כבר לא, שהיה נוהג להטיל אימה ופחד כלפיי כילד גם היום מתנהג באופן מזלזל וכפוי טובה כלפיי.
האמא שהייתה עוסקת באסטרולוגיה/ קבלה מעשית עדיין עוסקת בתחום הזה ללא שמירה על תורה ומצוות.
כשאני בקשר איתם אני בתוך מספר דקות של קשר איתם מתרחק מדרך התורה ומצוות.
האם אני צריך עדיין לכבד אותם/ להיות איתם בקשר?
תשובה:
שלום וברכה
לדעת רבים מהפוסקים מצוה לכבד אב ואם רשעים. כך שודאי שיש כאן מצוה של כיבוד אב ואם לפי כל הכללים, אבל זה לא מחייב קשר קרוב ויומיומי אלא לפי הכללים של סיוע להם בצרכיהם, ומנהג כבוד שלא לסתור דבריהם ולא לשבת במקומם וכו'. אם הקשר הקרוב גורם לך לירידה רוחנית, אפשר להסתפק בקשר מרוחק יותר, אבל מכבד.
בשורות טובות.
מקורות:
גם אם האב נחשב כרשע לדעת השולחן ערוך מצוה לכבדו, ואף שמדברי הרמ”א נראה שחולק, יש שכתבו שגם לדעתו יש בכך מצוה והעיקר להלכה כדברי השו”ע כפי שיבואר. כמו כן, מכיר את פרטי הסיפור, אבל אני מבין שהמצב המשפחתי שלכם היה מורכב מאוד, ולכן, גם אם האב נהג שלא כדין כפי שאני מבין מדבריך אינני בטוח שניתן כבר להחשיבו כרשע לכל דבר וענין, יתכן והוא נכשל כאן, אבל לא כל כשלון הופך את האדם כרשע לגמרי, ועל הבן מוטל להפך בזכותו ולנסות להבין גם את הצד של האב, גם אם אינו מסכים עם מעשיו.
הרמב”ם והטור נחלקו אם יש חיוב כיבוד אב ואם כשהם רשעים ולעניין הלכה דעת השו”ע יו”ד סימן ר”מ שחייבים לכבד אב רשע וכדעת הרמב”ם אולם כתב הרמ”א שי”א שאינו חייב. ועיין בפרי מגדים בהקדמה ליורה דעה (כללי הוראות איסור והיתר אות ג’) שנסתפק אם בכהאי גוונא דעת הרמ”א לחלוק על מרן המחבר, או דילמא שכל שלא כתב “וכן עיקר”, לא הביא סברת יש אומרים אלא לכבוד בעלמא, והעיקר להלכה כדעת המחבר. וכן כתב באמת בשו”ת מהר”ם זיסקינד סימן ד’. ולי הדבר צ”ע, שאפשר שמכיון שהביא הרמ”א סברת יש אומרים, כוונתו לומר שהדבר ספק, ובדאורייתא אזלינן לחומרא, ובדרבנן לקולא. עכת”ד.
ועיין בשו”ת הרמ”ץ (חלק יורה דעה סימן טז) שאף שהרמ”א כתב ויש אומרים וכו’, כיון שלא כתב וכן עיקר, הלכה כדעת המחבר שנאמרה בסתם. ע”ש. ועיין עוד בשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יד אות יב). ע”ש. אולם הערוך השלחן (בס”ק לט) פסק כדברי הטור, שזוהי דעת רוב הפוסקים. ע”ש. ומדברי החיי אדם (כלל סז סימן יח) נראה שדעתו לפסוק להחמיר כמרן השלחן ערוך. וכן כתב בקיצור שלחן ערוך (סימן קמג סעיף ט’). וכן העלה בשו”ת בן יהודה (סימן ד’), שהעיקר בזה כפסק מרן המחבר, שגם אם אביו רשע חייב לכבדו, ואפשר שגם הרמ”א מודה לזה להלכה, ולא כתב סברת היש אומרים שפטור אלא לומר שיש ספק בדבר, ונפקא מינה לענין העוסק במצוה פטור מן המצוה וכו’. ע”ש. והובא בשדי חמד (מערכת כ’ כלל צט) בד”ה ואם אביו רשע. ע”ש. ועיין בכל זה בשו”ת יביע אומר חלק ח’ יו”ד סימן כ”א. ובחלק ב’ חלק יורה דעה סימן טו אות ט’.
