ביאור הפסוק "נפשי איויתיך בלילה"

שאלה:

שלום ערב טוב
בעניין קריאת שמע שעל המיטה. שמעתי שטוב לומר גם את הפסוק: "נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך"
אפשר לדעת מה הכוונה הפשוטה שאני צריך לכוון בעת אמירת פסוק זה.
תודה

תשובה:

שלום רב

באופן כללי יש בזה שתי גישות בפרשנים: יש מבארים שפסוק זה מבטא אמונה כללית של עם ישראל בגאולה ובמשפט הרשעים, גם בלילה שהוא חושך הגלות, ויש מבארים זאת על עצם האמונה והדבקות של כל אדם בה'.

מקורות:

מתוך פרויקט השו"ת בר אילן:

רש"י ישעיהו פרק כו פסוק ט
(ט) נפשי אויתיך – בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה:
אף רוחי בקרבי אשחרך – אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים:
צדק למדו יושבי תבל – למדי' להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב:
רד"ק ישעיהו פרק כו פסוק ט
(ט) נפשי אויתיך – כשמדבר על לשון ישראל פעמים מדבר בלשון רבים על דרך פרט ופעמים בלשון יחיד, אמר בנפשי אויתיך, כלומר בכל כחי ורצוני אויתיך:
אף רוחי בקרבי – כל עוד שיהיה רוחי בקרבי אשחרך ואקדמך בתפלתי:
כי כאשר משפטך לארץ – אף על פי שמשפטיך תבא עלינו לא אמנע בעבור זה מרדף אחריך ומהתאוות עליך כי אני רואה כי משפטיך טובים, כי כאשר משפטיך יבאו לארץ הם נוסרו ולמדו לעשות צדק יושבי תבל והם אשר נגע אלהים בלבם שבעבורם מתקיימת תבל, אבל הרשעים לא יוחנו וזהו שאמר:
אלשיך על ישעיהו פרק כו פסוק ט
(ח) אף ארח משפטיך ה' קוינוך כו'. הלא בקשתי רחמים על הצדיק תעזרהו נגד יצרו, לעשות רצונך למהר גאולתינו, והלא תאמר כי הלא המון העם יעכבו הטובה, גם כי הצדיק יזכה מצד עצמו. לז"א הלא הם מתמרקים בייסורי משפטיך, כי הלא דרך כלל אפי' לא היה לנו ייסורין אחרים, כ"א תקוה ותוחלת השראתך עמנו ואתה מתאחר, הוא לנו ייסורין גדולים. כי אף אורח ודרך משפטיך ורוגזיך וייסוריך, הוא מה שה' קוינוך כי אין צער גלות גדול מהיותינו בגלות, בתקותך שהיא מחלה לב. כי הלא לשמך הגדול ולזכרך הוא שם אדנות כענין זה שמי וזה זכרי תאות נפש, כי כך היא תקותנו כתאות הגוף לנפש, או תאות נפש לידבק לקונה, והוא מה שאמרו ז"ל (ילקו"ש סוף תהלים) על פסוק כל הנשמה כו' הנשמה שבאדם בכל עת היא מבקשת לצאת כו', כמפורש אצלנו שהוא לשוב אל מקורה:
ואתה שקראתיך נפשי באמרי כי לשמך ולזכרך תאות נפש. (ט) הנה נפשי ה' כ"כ אויתיך, כי הנה בלילה בשכבי שרוחי יוצאת מגופי, אני עוזב תאות רוחי שתשוב אלי בבקר, ואויתי אותך שתשוב בעולם, וזהו נפשי אויתיך בלילה. אף בשוב רוחי בקרבי כשאקיץ משנתי אשחרך מיד, לאמר לפניך ה' כי כאשר משפטיך כו' והוא, כי תמהר לעשות משפט בארץ, שהיא דרך ללמד דעת את העם לעשות צדק, וזהו כי כאשר משפטיך לארץ כו', כמו שאמרו ז"ל (שמו"ר יג ד) כי ע"י משפט ארבה במצרים, למדו צדק כוש ומצרים, שהיו מדיינים עד היכן גבול כל אחד מהם וע"י הארבה נחו, כי ידעו שעד מקום שהארבה הגיע היה גבול מצרים, שנאמר (שמות י ד) הנני מביא מחר ארבה בגבולך. וגם לפי פשוטו הוא כענין (משלי יט כה) לץ תכה ופתי יערים כו', וזה יאמר, כי כאשר משפטיך לארץ במצרים צדק למדו כו' כלומר, כן עשה משפטיך באומות, ונראה ונקח מוסר ונשוב אליך. (י) ואין צ"ל הבינוני כי אם גם יוחן מי שהוא רשע בל למד צדק, כי ע"י משפטיך ילמוד וישוב בתשובה ולא יאבד, שאם לא כן גם כי יהיה בארץ נכוחות מקום צדיקים הוא יעול ויאבד, שבל יראה גאות ה' כלומר ועשה פן ידח:
או יאמר, יוחן כו' לומר כי הנה לא כל החוטאים מזידים, כי אם רוב ההמון חוטאים כי לא למדו תורה, והיא שגגת למוד שלא ידעו במה יכשלו. ועל סוג זה אנו אומרים לפניו ית', יוחן רשע אשר רשעו הוא שלא למד צדק. משיב הוא ית' ואומר, איך יוחן אחר שרשעו היה בהעדר תורה, יבא עד גדר שאפילו בארץ נכוחות יעול, שכלם צדיקים עושי נכוחה שם יעול, כי אין בור ירא חטא ולא יבוש מהצדיקים ת"ח. כי אדרבא ימאסם כי אין שנאה כשנאת עם הארץ לת"ח, וכאשר לא יבוש מבני אדם גם לא יבוש ממנו ית', כי ובל יראה ויביט גאות ה', כי אשר לא ידע את יוסף אמר לא ידעתי את ה', ועל כן עולה זדון:
מצודת דוד ישעיהו פרק כו פסוק ט
(ט) נפשי אויתיך – נפשי תאוה לך בלילה היא עת שמחשבת האדם פנויה ממחשבות הטורדות:
אף רוחי בקרבי – ר"ל כל עוד שרוחי בקרבי אשחר ואדרוש לך:
כי כאשר וכו' – ר"ל כי אמרתי גם המשפט לטובה היא כי כאשר יבוא משפט בארץ אז יושבי תבל למדו צדק ועזבו הרשע מפחד המשפט הבא:
מצודת ציון ישעיהו פרק כו פסוק ט
(ט) אויתיך – מל' תאוה:
אשחרך – ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי יא):
תבל – כן נקרא מקום המיושב:
מלבי"ם ישעיהו פרק כו פסוק ט
(ט) נפשי. הוא דבור הקריאה, אתה ה' שאתה נפשי! המחיה והמניע והמנהיג אותי כנפש המחיה ומניע ומנהגת את הגויה, הן אויתך בלילה, גם בעת החשך והצרה אויתי רק אותך ואשמח בהיסורין כי ע"י מתגדל שמך: אף רוחי בקרבי! אתה ה' אשר אתה רוחי אשר בקרבי, אף אשחרך, ר"ל בעת יעלה השחר ויאיר את הלילה, אתה הוא השחר המאיר וגולל חשך מפני אור. (ויען שבלילה בעת השינה לא נשאר באדם רק הנפש, ובשחר בהקיצו יבא בו הרוח, קורא אותו במליצתו שהוא נפשו בלילה, ורוחו השב אל קרבו בעת השחר, ר"ל הוא המשגיח עליו להיטיב לו בעת הצרה בעת שנדמה כי רוח העולם שהיא ההשגחה הפרטיית מסתיר פנים, והוא המעורר אותו בעת הישועה עת יופיע רוחו עליו). כי כאשר (יבואו) משפטיך לארץ, עי"כ למדו יושבי תבל לעשות צדק, כי יראו שיש אלהים שופטים בארץ:

מלבי"ם ביאור המילות ישעיהו פרק כו פסוק ט
(ט) נפשי. לדעת המפ' חסר בי"ת בנפשי, ואנכי בארתיו שהוא דבור הקריאה אל ה' וכ"ה בזהר, וההבדל בין נפש ורוח מבואר אצלי במק"א, שרוח פרטי ונעלה יותר מן נפש, ופורט פה על עת היקיצה שאז פועל מרוח המתעורר וכל כחותיו. ופעל אשחרך נגזר לדעתי מן שם שחר: