נטילת ידיים מבקבוק / מכוס חד פעמית / ניחום אבלים בטלפון

שאלה:

1. האם נטילה מבקבוק כשרה עבור סעודה ( אכילת פת) , וכן לאחר שירותים. וכן מה הדין של כלים חד פעמיים ( הרי הם מאוד זולים וחד פעמיים בשימושם, הם נזרקים אחר שימוש אחד, האם זה מגרע מהיותם כלי ראוי לנטילה )
2. ניחום אבלים בטלפון – האם מקיים בכך את המצווה בשלמותה ? באופן שלא יכול היה להגיע
תודה

תשובה:

שלום וברכה

מעיקר הדין מותר ליטול ידים מבקבוק אף שפיו צר והמים לא מגיעים בבת אחת לכל היד, כיון שהקילוח רציף ולא נפסק, אלא שכיון שיש חולקים בכך, אם יש כלי אחר – עדיף [המגן אברהם סי’ קסב ס”ק ה מחמיר, אולם האליה רבה שם דוחה את דבריו, וראה משנה ברורה שם ס”ק ל]. 

לגבי קידוש מצינו מחלוקת האם כוס חד פעמית נחשבת כלי, ולמעשה בשעת הצורך יש להקל בכך והוא הדין לענין נטילת ידים:

בשו”ת אגרות משה או”ח חלק ג’ סי’ ל”ט כתב שאין לכוס זו חשיבות כלי ואין לקדש בה, וכן כתבו פוסקים נוספים (ראה בשו”ת מנחת יצחק ח”י סי’ כ”ג ועוד), אך יש החולקים בזה, והביא השמירת שבת כהלכתה בפרק מ”ז סעיף י”א מהגרש”ז אוירבך זצ”ל שלכתחלה לא יקדש בכוס חד פעמית, אך אם אין לו כוס אחרת יכול להשתמש בה. וסברת המתירים היא שהכוס מצד עצמה ראויה לשימושים חוזרים אך דרך העולם לזורקם, ואין מנהג העולם מגדיר את דין הכוס, ויש שכתבו שבכוסות של היום אף האגרות משה יודה שיש להם שם כלי מחמת חוזקם.

אפשר לקיים מצות ביקור חולים וניחום אבלים דרך הטלפון כאשר לא ניתן לעשות זאת באופן אחר, בניחום אבלים יש גם ענין של טובת המת, וזה מתקיים רק כשבאים לבית האבלים. במייל לא נראה שיש ממש מצות ניחום, כי הרי אין להפיג את צערו וכו', שזה ענין מהותי במצוה.

בשורות טובות

מקורות:

המטרה העיקרית של ניחום אבלים היא להביא להם נחמה: להקל על הכאב על-ידי הביקור בבית האבל, על-ידי הזדהות עם הכאב ועל-ידי מתן הזדמנות לאבל לבטא את יגון נפשו. כן ביאר בספר אהבת חסד (חלק ג, פרק ה): "יסוד ענין ניחום אבלים הוא כדי לנחמו מצערו". בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ד, סימן מ) כתב עוד כי המצווה היא "שהם טרודים מאד בצערם, והוא מדבר על לבם לנחמם".

בנוסף לכך, הרמב"ם מציין (הלכות אבל יד, ז) שהמצווה היא "גמילות חסד עם החיים ועם המתים" – ומשום כן חידש כי "נחמת אבלים קודמת לביקור חולים" (שיש בו רק טובת החי, ולא טובת המת).

טובת המתים של ניחום אבלים, שמקורה בגמרא שבת (דף קנב, ב) מבוארת בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א, סימן תרצא) במה שכבוד החי הוא תיקון לנשמת הנפטר, כפי שאנו מוצאים בעניין לוויית המת. הוא מוסיף שיש תועלת נוספת בכך שמספרים אודות צדקותו ומעשיו הטובים של הנפטר בבית האבל.

החלק השני, של טובת המת, מתקיים דווקא כאשר המנחם מבקש פיזית בבית האבל. מכאן שעדיף לבקר בפועל את האבל כדי לנחמו, ולא להסתפק בשיחת טלפון (מעבר לעובדה שביקור אישי מנחם עדיף על שיחת טלפון גם במישור של הניחום עצמו). הרב משה פיינשטיין (אורח חיים ח"ד, סימן מ, אות יא) כותב אפוא שאמנם ניתן לנחם על-ידי שיחת טלפון (או באמצעי תקשורת אחר), אך אין לעשות כן אלא במקום שנבצר מהאדם להגיע לביקור אישי בבית האבל.

בלשון האגרות משה: "מצד האבל החי שייך לקיים המצוה גם על-ידי הטלפון, אבל המצוה שמצד טובת המת לא שייך אלא דווקא כשיבוא למקום שמתנחמים או למקום שמת. ולכן אם אפשר לו לילך לבית האבלים שהוא קיום מצוה שלימה, לא שייך שיפטר בטלפון, אך קצת מצוה יש גם על-ידי הטלפון. שלכן אם אי אפשר לו ללכת לבית, האבלים כגון מחמת חולי או שהוא טרוד בטירדא דמצוה, יש עליו לחייו מה שאפשר לו על-ידי הטלפון, דאיכא בזה מצוה".