תזמורת ונגונים בלוויה

שאלה:

מה דעת ההלכה והיהדות על שירים וזמרים וניגונים בשעת הלוויה?

תשובה:

שלום וברכה

בימים עברו – בימי המשנה והגמרא היה מנהג לקונן עם חלילים, כנראה שניגונים נוגים היו חלק מהבכי וההספד.

ניגונים וזמרים ששרים שירים שאינם קשורים לאירוע, אינני אומר שזה אסור [ככל שאין בזה בזיון המת, נניח הוא רצה בכך] אבל בעיני זה דבר חסר טעם… בזמן של אבל יש לנהוג באבלות ובזמן שמחה באופן של שמחה [גם ניגוני רגש שאינם ניגוני אבל בעיני זה חסר טעם מאותה סיבה]. כמובן שסוג מוזיקה שאסורה בימי אבלות לא ניתן לעשותה בלויה מחמת שאסור לאבלים לשומעה.

ידוע הסיפור על רבי משה לייב מסאסוב שביקש שישירו וננגנו בהלוויתו, ובדיוק הזדמנו לשם כלייזמרים שהיו בדרך לחתונה וניגנו. אינני יודע מה היתה סיבתו, באופן כללי אני חושב שיש טעות גדולה לאנשים במצבי צער קשים, וכאן אני אומר דבר חשוב:

אדם צריך לחוות את האבל באופן טבעי בריא! לפעמים אדם נוטה מתוך מחשבה שכביכול זו הנהגה של אמונה וכו', להדחיק את הצער שלו ואת האבל, הוא מרגיש אפילו לפעמים מחוייב ציבורית לעשת מופע של צידוק הדין ברמה שהוא לא באמת מסוגל להרגי שולהכיל, וההדחקה הזו פוגעת בו. יש צורך נפשי לעכל את הצער, לחוות אותו, לפתוח אותו, ובאופן הבריא הזה הוא מתרפא. כמובן יש להתחזק באמונה שהכל מה' וטוב לנפטר וכו' וכל שאר הדברים, זו הרי האמת, אבל שיהיה בצורה בריאה. לחנוק את הצער, ולעשות מזה אירוע שאמורים כביכול לחגוג אותו, זה לא נכון ולא בריא לנפש. התורה נותנת לאדם שבעה ימי אבל שלושה ימי בכי, משום שכך ההנהגה הבריאה והנכונה, והתורה היא תורת חיים ומלמדת אותנו את הדרך הנכונה לחוות את האירוע. מקוננים ומספידים קורעים בגד ואחר כך בוכים ואז מתאבלים ומתנחמים, זו הדרך.

בשורות טובות.