שאלה:
אני לומד הל' ברכות והתעוררו לי כמה שאלות בדין הולכי דרכים, א. אכל בדרך וגמר אכילתו, האם צריך לברך בהמ"ז במקום שגמר, או שכיון שלא קבע מקום כלל, אין חילוק. ב. אכל בדרך והגיע לבית, האם צריך לברך מחדש כשנכנס לבית, (ואם עבר מבית זה לבית אחר). ג. במסלול הליכה בטיול, כשאכלו תוך כדי הילוכם, ואח"כ ישבו ואכלו עוד, והמשיכו ללכת, מה הדין. (ואם התחילו בישיבה, ואח"כ המשיכו ללכת). ד. נסע לצפון ואכל בדרכו, ועצר בפונדק ואכל שם, מה הדין. ה. אדם שמדבר בטלפון עם כוס קפה ונכנס ויוצא מבית לחוץ ללא הבחנה, האם דינו כהולכי דרכים, היות שלא קבע מקום.
שאלה אחרת: האם מי שאמר לב"ב בואו נברך נחשב היסח הדעת, אם לפעמים ממשיך לשתות אח"כ. (וכוונתו הייתה רק שיתארגנו לברכה).
(סליחה על האריכות, אשמח למקורות).
תשובה:
שלום וברכה
1. הרעיון של הולכי דרכים הוא שבעצם האכילה לא נקבעת באף מקום, ולכן אין ענין של דברים הטעונים ברכה במקומם, כי אין מקום, וכשמסיים אכילתו מברך. אלא שלכתחילה כשגמר לא ילך משם עד שיברך, משום שיש את עצם ההלכה שהזכירו הרמ"א והמשנה ברורה כמה פעמים בסי' קעח, שכאשר הוא יוצא יש חשש שישכח לברך. לכן למשל, אדם שצריך לצאת החוצה, מעבר לחובה או לנדון לגבי ברכה ראשונה כשיחזור, חייבוהו גם לברך ברכה אחרונה לפני שהוא יוצא, שמא ישכח.
2. האכילה בבית אינה מחייבת ברכה נוספת כי היא לא שינוי ממה שהיה קודם, אלא שאם ירצה עכשיו שוב לצאת ולאכול בחוץ, אפילו היתה דעתו לכך מתחילה, יש צד משמעותי שהוא חייב לברך שוב בחוץ, כיון שעכשיו כבר קבע מקום לאכילתו, וזה מאוד תלוי באופי ישיבתו בבית.
3. ישיבה קלה בצד הדרך אינה קביעות מקום ככל שדעתו היתה להיות הולכי דרכים, ראה פסקי תשובות אות טז שמבאר חילוקים אלו בהרחבה.
4. כאמור 2.
5. תלוי מה היתה דעתו בתחילה אין כזה דבר ללא הבחנה.
6. יש להזהר מזה, אתה צודק שכאשר זה ברור ורגיל שהוא רק מתחיל להכין את הקרקע לקראת הענין זה אינו היסח דעת, היסח הדעת הוא ענין מציאותי, אבל כדאי להזהר מלשונות מסופקים.
