שאלה:
1) ידוע המנהג להקפיד לאכול בר”ה מאכלים המסמנים סימנא טבא ולהימנע מההיפך. כאשר בין היתר גם ראש דג או כבש ולבקש ”שנהיה לראש ולא לזנב”. נפשי בשאלתי. האם יש עניין שלא לאכול זנב? לגבי חמוצים נכתב בפירוש להימנע, אך לגבי זנבות לא מצאתי. אבל עדיין יתכן שזה לא היה כ”כ נפוץ ולכן לא ראו הפוסקים צורך לציין זאת.
2) בליל ר”ה מה אומרים קודם? ויכולו או לדוד מזמור? במחזור מובא קודם ויכולו כנראה מטעם של תדיר אלא שמבחינה טכנית עדיף אולי להקדים לדוד מזמור כך שגם אלה המאריכים בשמו”ע של ליל יום הדין (ויש הרבה כאלה. הרבה מעבר לכל ליל שבת) יספיקו להגיד זאת בציבור. (בדידי הווה עובדה בליל יו”כ)
תשובה:
שלום וברכה
1. הערה נחמדה, אלא שבדרך כלל לא אוכלים זנב לבד, כך שאולי זה טפל לעיקרו…
2. אין חובת יחיד לומר ויכולו בציבור, יש דיון אם יש לאומרו בשנים, וכידוע גם לזה התנגד מרנא החזון איש, אבל חובה לומר בציבור אין.
שבת שלום ומבורך.
ישר כוח.
השאלה התעוררה בעקבות כך שאצלנו דווקא כן מוכרים זנב סלמון והוא דווקא יותר זול מחלקים אחרים כך שבשבת רכשתי והתעוררתי לשאול בקשר לר”ה
עדיף שלא לאכול.
יש סיפור ידוע על אחד מגדולי הדורות שעברו בהיותו אברך צעיר שהיתה לו אשה קשה שבכוונה תחילה הביאה לו זנב דג לראש השנה, קם אותו יהודי ואמר "יהיה רצון שנזכה להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים", החתם סופר ששמע זאת נהנה מהדברים מאוד.
השאר תגובה