שאלה:
שלום כבוד הרב.
לקראת ראש השנה ויום הדין, אני חושב על השנה הזאת שכמעט עברה בשלמותה.
וכידוע, לפני ר"ה, אומרים את הפיוט "אחות קטנה", ואומרים "תכלה שנה וקללותיה, וכו׳, תחל שנה וברכותיה".
וככל שזה נוגע לי, אני רוצה להגיד שהשנה הזו לא הייתה טובה וברוכה כל כך (ואני חושב שאני לא היחיד), כי סבלתי הרבה…
זה לא אומר שלא היו לי טובות בכלל, ואני יודע שהקב"ה לא חייב לי שום דבר.
אבל אם אני מסתכל על כל השנה שעברה (כמעט) ומה שקרה לי במשך אותה שנה ומה שהרווחתי ממנה – לגבי הברכות, עבודת השם, לימוד התורה, שיפור המידות וכדומה, הייתי רוצה להגיד ש"זה לא זה"…
והאמת היא שאני חושב הרבה על העניין הזה, וכידוע יש אנשים, או רבנים אפילו, שאמרו דברים כמו: "לך לבית החולים, ותראה אנשים שסובלים הרבה יותר ממך… לך ברחוב, ותראה עניים מרודים שסובלים הרבה יותר ממך… ואם תשקול היטב על זה, תראה שאתה עשיר מאוד ושיש לך להיות מאושר עד למאוד".
אני מודה להקב"ה שאני יכול ללכת ולעמוד על הרגליים שלי, שאני יכול לאכול ולשתות כרגיל, ללכת לשירותים כרגיל, ועוד הרבה דברים טובים מאוד מאוד שהקב"ה חנן אותי וחונן אותי כל הזמן.
יש אנשים שהם מוכנים לשלם הרבה הרבה כסף רק כדי לאכול ולשתות כמו כולם, או כדי ללכת לשירותים כמו כל העולם, ועוד הרבה דוגמאות כאלה (ה׳ ירחם עליהם ועל כל ישראל), וכשאני מסתכל על עצמי, אפשר להגיד שיש לי שתי ידיים בריאות וזה עולה שתי מיליון דולר, ויש לי גם שתי רגליים בריאות וזה עולה עוד פעם שתי מיליון דולר, ויש לי גם כן בית ואני לא ישן ברחוב, וזה עולה הרבה דולרים בכל יום, וכו׳ ברוך השם.
וזה קורה לרוב העולם, ב"ה! ויש מה להודות לה׳!
אבל מצד אחר, מדוע צריך להסתכל על חולים או על עניים כאלו (שה׳ ישמור וירחם עליהם ועלינו)?
הרי לכולם יש צרות, יותר או פחות חמורות…
וסוף סוף, אנחנו בני אדם.
אני לא מדבר כמובן על אי-אחזקת מכוניות יוקרתיות, או בתים יוקרתים או על כל מיני דברים מיותרים. אם יש לאדם דברים כאלה, אז מזל טוב ואשריו, ב"ה! אבל אם לא, אז זה לא נורא כמובן, כל עוד שיש לו כל מה שהוא צריך…
אבל אם ח"ו יש לאדם בעיות כספיות, או מחלה מסוימת, או אם ח"ו חסר לו (למשל) יד או רגל, או האפשרות (למשל) לאכול או לשתות כמו כולם, או "סתם" לפעול ולעשות כל מיני דברים של חיי היומיום כמו כל העולם… אז מה נשאר לו? איך נראים החיים שלו?
ואיך זה קשור אם יש לו פחות או יותר בעיות מלאנשים שנמצאים בבית החולים או שישנים ברחוב (שה׳ ירחם עליהם ועל כל ישראל ועל כל יושבי תבל)?
בקיצור, נכון שמצד אחד הקב"ה נותן לנו הרבה הרבה דברים, ולעיתים קרובות אנחנו לא שמים לב על זה אפילו!
אבל מצד שני, "צרכי עמך מרובים", ואנחנו כל כך קטנים וחלשים שאם חסר לנו רק דבר אחד לגבי הבריאות, הפרנסה, השלום-בית וכדומה (לא מדובר על דברים מיותרים), אז מה נשאר לנו?
אני בטוח שהקב"ה לא רוצה שנחייה בצרות, וכל אחד ואחד מהצרכים שלנו חשובים, ואם חסר לנו רק דבר אחד כמו שהסברתי, אז לפעמים זה כמו שלא היה לנו כלום…
ואם כן, למה צריך להסתכל באומללים יותר ממנו?
האמת היא שאני לא יודע אם זה נכון לחשוב ולדבר כמו שהסברתי, ולכן רציתי לשאול את כבוד הרב מה דעתו על זה.
תודה מראש.
בברכת שנה תובה ומבורכת לכל רבני האתר.
תזכו לשנים רבות, שהקב"ה יתן לכבוד הרבנים ולכל ישראל כל משאלות לבם לטובה ולברכה.
תשובה:
שלום וברכה ידידי
כל הדברים הטובים והיפים שכתבת נכונים, ואין ספק שאין גבול לשפע שהקב"ה יכול לתת ונותן, ואין סיבה להסתכל על המסכנים "ולהתפשר", בהחלט אפשר להתפלל ולקוות לכל הטוב. רק יש לזכור שבסופו של דבר, יש עוד חשבונות שמים, ולא תמיד אנחנו יודעים מה טוב לנו, יש דברים שנדרשים לנו לתיקון או לנסיון או כחלק מהתפקיד שלנו, אז אנחנו מתפללים לזכות בכל הטוב ובזכות האמונה זוכים לטוב, רק במהלך השנה כשקורים דברים יש גם לזכור שהקב"ה לא עוזב אותנו חלילה, אלא שלפעמים אנחנו צריכים איזה קושי בגלל סיבה כזו או אחרת. לכן התפילה והאמונה חייבים ללכת שלובים יחד, ובעזרת ה' נזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה.
שיתקבלו התפילות!
