הפסק בין התקיעות בתפילות / קידוש לפני מוסף

שאלה:

מספר שאלות שהתעוררו לי בחג

א. אסור לדבר בין התקיעות. האם לנגן מילים שוב ושוב של והביאותים אל הר קדשי או אוחילה לאל עם הציבור , הוי הפסק?

ב. למי המקור הכי קדום של נוסח התפילה אשכנז, ספרד, ע"מ , תימנים, או נוסח אחר
ידוע שהחזון איש החזיק בדעה שאשכנז קדום מאד עד כדי כך שאפשר לעבור מספרד לאשכנז ולא להיפך. האם זה הוא הדין גם בסליחות ובנוסח החגים, האם הנוסח של המחזור האשכנזי הוא הקדום ביותר?

ג. להאריך באמירת בבקשות באלוקי נצור אחר אמרית "יהיו לרצון" הראשון האם זה הוא הפסק במילים בין התקיעות ?

ד. האם , במידה ואני רואה שהאדם לפני לא עושה שלום או לא מתיישב עקב שאני מאריך בבקשות , האם מותר לסמן לו לשבת תוך כדי אמירת הבקשות שלי באלוקי נצור, ואז להמשיך לבקש או שזה עשיית סימון האסורה שהרי אני עדיין באמצע שמונה עשרה.

אמירת בקשות- פשוט מושך אותי יותר מאמירת פזמונים השם מלך או אמרו לאלוקים או לאל עורך דין….

ה. קידוש במקום סעודה, אחר שקידשנו על מזונות טרם מוסף טען לי מאן דהוא דבר שלי נראה משולל הגיון, שיש עניין לקדש שוב בבית לפני אכילת לחם בסעודה למרות שכולם קידשו על מזונות וטעמו – שאכילת סעודה עם לחם נקראית יותר סעודה ממזונות , ויש כאן שיפור של ה"קיודש במקום סעודה". הדבר לא נשמע סביר כלל, על פניו אין בעיה לעשותו שהרי רק מברך הגפן ומיד נוטל, רק שקצת מוזר שאומר שוב את הפסוקים של קידוש כמו "וידבר השם את מועדי השם אל בני ישראל" ו"תקעו בחודש שופר וכולי"
האם יש מניעת מלקדש שוב ? האם יש מקור לעוד עשיית קידוש?

תשובה:

שלום וברכה

1. כל מה שחלק מהתפילה נהגו להקל בו שאינו הפסק.

2. נוסח אשכנז קדום בהרבה מספרד, נוסח ספרד בעצם נתקן על ידי גדולי החסידות שהיו מתפללים בנוסח אשכנז הקדום ורצו להתאימו לכוונות האר"י. בנוגע לשאר נוסחאות אינני יודע. לגבי הסליחות אין הבדל מהותי בין ספרד לאשכנז, מה שנקרא נוסח פולין ונוסח ליטא, מדובר בדרך כלל בפיוטים חופפים שפשוט נאמרים בסדר שונה בין הימים. נוסח התפילה בחגים כמובן דינו כנוסח התפילה ביום חול.

3. בקשות פרטיות דינן כחל' מהתפילה ואינן הפסק.

4. כל עוד אתה באמצע התחנונים אסור לו לשבת, כך שאין מקום לסמן לו…

5. אין מניעה מלקדש שוב ולמעשה יש שתי סיבות לעשות זאת, הראשונה, יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים אם ניתן לקדש לפני מוסף, ובעצם מתי חל חיוב קידוש האם לאחר שחרית או לאחר מוסף, הארכנו בזה כאן. השניה, שיטת הגר"א שקידוש במקום סעודה הוא דוקא בזמן שאוכלים את סעודת הפת. ההבדל בין שני הטעמים הללו, שלדעת הגר"א אסור לאכול כשעושים כזה קידוש רק עם מזונות, ואין המנהג כדבריו, אבל לסיבה הראשונה מותר כיון שאין חיוב קידוש עדיין, אלא שזו סיבה לעשות שוב קידוש לפני הסעודה.