שאלה:
שלום רב לכלל הרבנים ותלמידי חכמים.
שאלתי בהקשר לשולחן ערוך אורח חיים ק"ד סעיף ה' בו מר"ן פוסק שאם שהה אפילו בשתיקה כדי לגמור את שלוש ברכות הראשונות או את שלוש האחרונות, חוזר לראש אותן שלוש ברכות משום ששלושתם נחשבות כברכה אחת ( מ"ב שם ). אומנם במשנה ברורה נראה שחולק ולא מחייב לחזור אלא ממשיך מאותו מקום שפסק.
א. איך צריך לנהוג ספרדי ששהה בשלוש האחרונות זמן מספיק כדי לגמור את כולן?
ב. האם שהייה לצורך שמיעת קדושת כתר בתפילת המוסף, שעם המנגינות לפעמים נמשכת זמן ארוך, נחשבת לשהייה של הפסק בעניין זה?
תודה ויישר כוח.
תשובה:
במשנה ברורה שם ס"ק טו מביא את הדין הידוע שכל זה אמור רק באופן ששהה מחמת אונס, אבל אם שהה כדי לשמוע קדושה או לכל צורך אחר, זה לא נחשב הפסק. אמנם בביאור הלכה שם מבואר שלדעת השו"ע גם בלי אונס חוזר לראש, אבל הרי לענין שתיקה הביא המשנה ברורה שם מחלוקת אם זה נחשב הפסק, כך שיש לנו כאן ספק ספקא ובכלל במקום של ספק ברכות אומרים סב"ל גם כנגד השו"ע, ולכן נראה שאין הבדל בין אשכנזים לספרדים בענין זה [לענין זה לא יעזור שיכוון לנדבה כיון שהוא באמצע שמונה עשרה]. אמנם ודאי יש להמנע מלהכנס לספק זה.
בעצם אני הקטן הבנתי שגם בשהייה עצמה לא צריך לשהות כ”כ הרבה זמן. רק כשהש”ץ אומר את פסוקי ”קדוש” ”ברוך” ו”ימלוך”. בפיוטים שביניהם אפשר להמשיך. וכ”ש במנגינות. כך שבכל מקרה זה לא מגיע לשיעור ”כדי לגמור” הצודק אנוכי?
תודה רבה על תשובתכם.
יש משהו שעדיין קצת קשה לי. כי אם לא חוזר אלא למקום שפסק משום ספק ברכות לבטלה, שמא השהייה בשתיקה לא הווי הפסק, ואם כן הווי הפסק, שמא ההלכה כפי שפסק הרמ"א שרק באונס חוזר לראש…
עדיין אם ממשיך ממקום שפסק, והדין כמאן דאמר שכן יש הפסק אפילו בהשהיה בשתיקה, הרי כל הברכות שבירך פלוס הברכות שימשיך לברך יהיו ברכות לבטלה, כי היתה הפסקה בתפילתו. וגם לא יצא ידי חובת תפילה. וגם לא יוכל לחזור בתור נדבה כי אין נדבה בשבת. מה שאין כן, אם חוזר לראש אותן שלוש ברכות האחרונות, שבטוח יצא ידי חובת תפילה, והברכות שבירך עד הרגע ששתק, אינן לבטלה לכאורה.
תודה מראש.
לכאורה צודק.
כוונתי שכאשר בלאו הכי יש כאן חשש ברכות לבטלה יש ללכת לפי מה שנראה עיקר לדינא וכיון שיש כאן ספק ספקא – כך נראה עיקר לדינא. אבל אשמח שתשאל עוד רב.
השאר תגובה