שאלה:
התפללתי שמונה עשרה של מנחה, אני זוכר שהייתי בברכת מברך השנים חלמתי מעט ופתאום שמתי לב שאני בשמע קולנו. אבל זה היה בקצב הרבה יותר מהיר ממה שאני מכיר את עצמי גם כשאני חולם ויש לי חשש ממשי שדילגתי על ברכות. האם אני צריך לחזור ולהתפלל.
תשובה:
הספק הוא אכן בעייתי ביותר, שכן כל אופן בו ינקוט הוא "מסתבך"… אם יבחר לחזור למקום שהוא זוכר בודאי שאמר, יתכן שכבר בירך ברכות נוספות ועתה שהוא חוזר עליהן הרי זו ברכה לבטלה, ואם יבחר בצד השני של הסקלה, וימשיך מהמקום אותו ודאי לא אמר, אולי השמיט באמצע ברכות ואז אינו יוצא ידי חובה בתפילה זו, ונמצא שהברכות שהוא אומר עתה הן לבטלה.
בחיי אדם כלל כד סעי' כא עוסק בשאלה זו, ומכריע שאם אלו אחת הברכות הראשונות חוזר לראש, ואם אחת מג' האחרונות חוזר לרצה, שכן כל שלושת הראשונות הן כברכה אחת וכן האחרונות, ואם הספק אירע באמצעיות, עליו להתחיל בברכה שהוא יודע בבירור שעדיין לא אמרה וראה שם בנשמת אדם את ראיותיו. אולם, בבן איש חי משפטים אות י חולק, וסובר שעליו להתחיל מהברכה שבה הוא מסופק אם אמרה, וכ"כ הכף החיים סי' קיט ס"ק כ בשם החסד לאברהם, וכ"כ אחרונים רבים וכן הורה החזון איש.
דעה מחודשת הביא בשו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' ב, שאת הברכות בהן הוא מסופק יאמר במחשבה בלבד, לחשוש לדעות שהרהור נחשב כדיבור, ולאחר מכן ימשיך כדעת החיי אדם.
האופן המובחר ביותר, להמתין לחזרת הש"ץ ולשמוע היטב את הברכות בהן הוא מסופק ולכוין לצאת ידי חובה בתפילת החזן, ולאחר מכן להמשיך מהמקום אותו ודאי לא אמר עדיין.
ואם סיים את תפילתו מה יעשה?
יש להניח שסירכא אזיל ונקיט ואמר הכל. אבל אםן יש ספק אמיתי אפשר לומר שוב שמונה עשרה בתנאי של נדבה כמבואר במשנה ברורה סי' קז.
השאר תגובה