וולד מתרומת ביצית – גיור / יוחסין

שאלה:

מה דינו של וולד הנולד מתרומת ביצית לגבי איסורי עריות ואיסורי ייחוד וקירוב בין קרובי משפחתו? אם זה בת מה הדין עם אבא שלה ואם זה בן איך האמא צריכה להתנהג עימו? ובין אחים ואחיות אחרים במשפחה?

תשובה:

שלום וברכה

יש נדון רחב בין הפוסקים מה היא קביעת היחס בולד הנולד מתרומת ביצית ואין בזה הכרעה ברורה, ולכן יש להזהר בכל האיסורים הללו מספק בכל מקרה.

מקורות:

אני מעתיק לך ממה שכתבתי בענין זה לגבי שאלת הגיור של תינוק כזה:

פסק בית הדין הרבני הגדול (אדר תשפ"ב, הרבנים ר"א איגרא, ר"ש שפירא, ר"צ לוז) קבע, כי אף שאכן יש לחייב גיור מספק בשני המצבים הנ"ל, ואין להסתמך על דעת פוסקים כאלו ואחרים שהכריעו בספק זה הי מינייהו עיקר, מכל מקום אין לדרוש קבלת מצוות בגיור זה, בצירוף השיטות הנ"ל שסברו שזכות היא לקטן לבוא בקהל ישראל אף אם לא ישמור את המצוות, ובצירוף הסברא, דהואיל ובלאו הכי מחמת הספק הוא חייב בשמירת כל המצוות, אפשר שבזה כו"ע מודו לו שבא לכלל ישראל, ואין שמחה כהתרת הספקות [על חיובו בשמירת כל המצוות ראה בספרנו משנת היוחסין פרק י"ד סעיף ז', על חובתו להתגייר מחמת ספק זה, ראה להלן שם סעיף כ"ה].

ועיקר הטענה בזה היא, שהמדובר הוא בשעת הדחק גדול, כיון שילדים אלו נרשמים כבנים ביולוגיים להוריהם הישראלים, ואין כל אפשרות חוקית לרושמים כספק פסולי קהל עד לגדלותם, ונמצא שאם לא יתגיירו עתה, בהכרח יתבוללו ספק נכרים אלו בקהל ישראל.

אמנם גדולי הדור שהתנגדו לכך מכל וכל, ולדעתם אין מקום לצירופי ספקות בענין זה, וכיון שכבר הוכרע שאין מגיירים קטן הגדל בבית שאינם שומרי תורה ומצוות, גם בנ"ד יש להחמיר בכך, כך הובא בס' ישא יוסף (ח"ו אבהע"ז סי' פט) מדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכ"כ בשמו הגר"נ אייזנשטין, וכ"כ הגר"מ שטרנבוך שליט"א במכתבו בחודש חשון תשפ"ג [ראה תשובות והנהגות ח"ז סי' קל], וכן כתבו בזה כמה מחשובי הדיינים לגבי ילד הנולד מביצית נכריה [ומחמת שיטת הגר"ע יוסף בעל יביע אומר, שהעיקר קביעת היחס הוא לפי האם בעל הביצית, שלדעת רבים זהו העיקר להלכה, ויש יש כמה שמועות בשם הגרי"ש אלישיב, וממילא הנטייה היא שחיוב הגיור במקרה זה הוא מעיקר הדין ולא מספק או לחומרא בעלמא], הגרש"מ עמאר, הגרנ"ש גורטלר, וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל לדיין הגר"ח וידאל, כפי שהביא במאמרו בס' חקר משפט (ח"ב עמ' יז). וכ"כ הגרש"א שטרן במכתבו (מנחם אב תשפ"ב) שהואיל ובעל הביצית היא העיקר, יש צורך בגיור גמור בקבלת מצוות [וראה עוד שו"ת קנה בשם ח"ד סי' תלה שנקט שעיקר קביעת היחס הוא אחר בעל הביצית]. ומכל מקום, כיון שדעת הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך ועוד לראות את הדבר לחומרא כספק גמור מי מהן היא העיקר, ובעל ציץ אליעזר (חי"ט סי' מ) והגר"מ אליהו נקטו שהפונדקאית היא העיקר, נראה שיש להורות בזה לחומרא לתבוע קבלת מצוות גם בגיור זה, כיון שבכל מקרה אינו חומרא בעלמא אלא חיוב גמור מספק, וקבלת המצוות היא ענין מהותי ויסוד הגיור. בעיקר הנדון הזה השיטות השונות והראיות לכאן ולכאן, ראה לעיל?.

כמו כן, סבר הגרי"ש אלישיב שלא מועיל גיור שבהכרח מוביל למחאה, והואיל וכאשר יגדלו ולא ישמרו מצוות נחשב הדבר כמחאה בגיור ובטל למפרע, גם כאן לא יועילו צירופי הספקות לענין חשש זה.

גם מה שצידדו דבאופן זה לכו"ע חשיב זכות בשבילו כיון שבלאו הכי הוא חייב בכל המצוות מספק, אינו מוסכם על כל הפוסקים, דהנה בס' שערי יושר (שער הספקות פ"ז) צידד לחדש, כי אף שספקא דאורייתא לחומרא, אין דין זה אמור אלא למי שודאי חייב בדיני דאורייתא, אבל כאשר הספק הוא על ענין זה גופא, אם הוא ישראל או נכרי, לא שייך לומר בזה דספקא דאורייתא לחומרא [וראה כעין זה בשו"ת כתב סופר או"ח סי' ח לגבי ספק קטן ספק גדול, וכ"ה בשו"ת מחנה חיים ח"א סי' צג, וע"ע שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קמא שנסתפק בזה]. אמנם יש שחלקו על דברי השערי יושר בזה, כפי שציינו בספרנו משנת היוחסין פרק י"ד סעיף ז' בהערות.

[בס' תשובות והנהגות (ח"ה סי' שיט) צידד לומר שכלל לא יועיל גיור בילד שנולד בפונדקאות נכרית או בתרומת ביצית מאשה נכרית, אף אם יגדל בבית שומרי תורה ומצוות. וכתב זאת בכלל דבריו שם שאסר פעולה זו מכל וכל, ז"ל: "והנה אומר דבר חדש שאני עוד מצדד בו, שכפי שכבר כתבתי במקום אחר, כיון שגם האשה שתרמה את הביצית ("האם הגנטית") וגם האשה שברחמה התפתח הולד ושילדה אותו, פעלו ליצירת הולד, יש מקום לצדד ולומר שלשתיהן דין 'אם' ושלולד הנולד שני צדדים, צד ישראל וצד עכו"ם. וכמו שמצינו בולד פסולי המוקדשין שקודש וחול מעורב בו, ואפילו אם מקדיש את צד החול מ"מ מתה, שכן צד ההקדש נדחה ונשאר כן, הוא הדין בענינינו יש מקום לחשוש שצד קדושת ישראל שבולד נדחה מעיקרא, שכן הוא בתערובת טומאת עכו"ם ונפסל, ואפילו מתגייר הולד אח"כ אין מועיל הגיור אלא לצד עכו"ם שבו, אבל לצד ישראל אין מועיל גיור, ונשאר בפסול דחוי לעולם ואינו חוזר ונראה". ודבריו אלו מחודשים טובא, דלענין פסולי המוקדשין מצינו הלכה זו שכל שנדחה שעה אחת אינו נעשה כשר לעולם, אך לא לענין גרות, ומ"מ אלו דבריו שם].