שאלה:
ידוע לי שיש מחלוקות בדבר , אולם רציתי לדעת האם ישנה עמדה הלכתית יותר מקובלת (דעת רוב הפוסקים)
לגבי התייחסות ילד לאביו שנולד בהפריה חוץ גופית*
ללא רצון האב :
1) האם עובר שנוצר בהפרייה חוץ גופית__וללא כוונה__מצד האב הביולוגי מתייחס לאביו ?
האם ישנו הבדל בין התייחסות לעניין איסורי ביאה/ירושה ולבין "ירושה/זיקה רוחנית" (ברא מזכה אב..)?
2)
האם דרושה כוונה במצוות פרו ורבו — כך שעם כוונה שוללת (=שהאב הביולוגי_התנגד_להפריה ולא רצה בשום צד של קיום המצווה) — יש לומר שלא קיים , אפילו יהיו לו בצורה הזאת בן ובת פוריים ? וגם אם נאמר שלא קיים — האם התקיימה בו דרישת הנביא : "לשבת יצרה" :
האם לעניין הזה הוא נקרא אדם מן היישוב ?
3) האם במקרה של שימוש בזרע נפטרים כפי שעושים כיום יש נפק"מ לגבי השאלות הנ"ל ? האם לעניין זיקה רוחנית (ברא מזכה אב) נוכל לומר שיתקיים בהאי גוונא ?
מתנצל על האריכות אבל לא ראיתי יכולת לקצר בשל חשיבות הדיוקים
תודה רבה מראש!
* כוונתי בהפריה חוץ גופית לכל הפריה בדרך כלשהי שלא באמצעות ביאה , ולאו דווקא באמצעות תרומה וכיו"ב.
כמו הציור של הריון אמבטיה שבגמרא.
תשובה:
שבוע טוב
אני לא מכיר מחלקות כזו שיש איזה משמעות לעובדה שהוא יודע או לא יודע. כלומר, יש נידון ישן שדנו בזה בדורות קודמים ודומה שכבר הוכרעה ההלכה באופן ברור שהילד מיוחס אחר אביו. יש עוד שאלה אתית ואולי גם עם עוד נידונים התלכתיים על לקיחת זרע לאחר המוות. אבל האם לשאלה האם הבן יהיה גם מיוחס אחריו ללא ידיעתו ורצונו זאת לא שמעתי וגם אני לא מצליח להבין צד מדוע שבמקרה כזה לא יהיה מיוחס אחריו לכל דבר ועניין. אם פיספסתי משהו אנא תקן אותי בבקשה.
ראשית כל תודה על התשובה. אכן הציץ אליעזר הסתפק בדבר. אבל מתשובתכם אני מבין שההכרעה שלא כדעתו.
היו עוד חלקים בשאלתי (שאנו מניחים עכשיו שמתייחסים לאב) :
א) האם ילדים כאלה (בן ובת) שהם ללא רצון או אפילו בניגוד לרצון אביהם מזכים אותו בקיום מצוות "פרו ורבו" — או שלמצוות מדאורייתא צריך כוונה והיעדר כווונה או כוונה שוללת מבטלות את המצווה ?
האם הנידון תלוי במציאות או במעשה ?
ב) לעניין "ברא מזכה אבא" — האם הדעת נוטה שילדים כנ"ל יועילו לאביהם , שלא רצה בהם (כש"כ אם הוא לא קיים בהם מצוות פו"ר) ?
מאוד חשוב לי מענה על השאלות הללו
תודה מראש
א. הסברא הפשוטה נותנת שבמקרה כזה ברור שהמציאות קובעת. אם יש לו בן ובת ממילא הוא קיים פריה ורביה. אגב, ההגדרה האמיתית היא שאם יש לו בן ובת הוא פטור מפריה ורביה ואם אין לו הוא עדיין מחוייב להשתדל ולא רק איזה מצווה שהוא מסמן וי עליה שהיא קויימה כבר.. שהרי אם הם מתו בחייו הוא עדיין מחוייב. אז איך נסביר זאת? הוא קיים מצוות פריה ורביה ופתאם כעת נשמטה ממנה המצווה שכבר קיים? אלא המשמעות היא שאם יש לו בן ובת הוא פטור ואם אין לו הוא חייב. לכן, ברור איפוא שזה לא תלוי ברצונו או בכוונתו אם יש לו הוא פטור מפריה ורביה.
ב. סביר להניח שכנ"ל, אם המציאות היא שהוא בן של אביו הוא מזכה את אביו כפי המבואר בסנהדרין. מה זה משנה אם הוא רצה שיהיה לו בן זה או לא? ואם הוא מזכה את אביו גם כאשר אביו חכנו לתרבות רעה אז ברור שגם בכה"ג הוא מזכה את אביו.
השאר תגובה