בן ישראל מנכרית – יחוסו לאביו

שאלה:

שלום הרב
שמעתי כמה פעמים שגוי ויהודייה וכן יהודיה וגויה שמתחתנים חתונתם אינה תופסת מבחינה הלכתית והיהודי/יהודייה נחשבת לרווקה לכל עניין
1. איך יכול להיות שמעשה הקניין שהם עושים בחתונתם בטל ולא קושר אותם אחד לשני אף על פי שזה נגד התורה? יש הרבה דברים שהם נגד ההלכה ואף על פי כן כאשר עושים מעשה מחייב זה חל על הבן אדם..
2. לעניין הבנים שיוצאים מהם מלבד זה שהם יהיו יהודים או גויים תלוי באמא, יהיה להם קשר כלשהו לאב? האם יש לחשוש לנישואי קורבה במידה והאם תתגייר במהלך הריונה? הילד שיצא יהיה יהודי ולא יהיה חשש שיתחתן עם צאצאו של האב כמו גר שנעשה בריה חדשה למרות שפה זה קצת שונה?

תשובה:

שלום וברכה

1. אתה יוצא מנקודת הנחה שקיים כאן קנין ומכך שאלתך. קנין כזה אינו חל מעיקרו, לא מדובר בקנין ממוני, אלא בקנין אישות, שלכתחילה תקפותו קיימת רק באופן שתתכן אישות בין הצדדים. לצורך הענין, אדם שיקדש קלמנטינה גם אתה מבין שלא יחול קנינו… קנין אישות שייך במי שתתכן בה אישות מצידו.

2. בן ישראל מנכרית אין לו שום יחס של קורבה לאביו, עוד יותר מגר, כי בגר בגיותו היה לו יחס של קורבה לאביו, וכאן לכתחילה לא נוצר יחס כזה.

דיון מענין מצינו בפוסקים בעקבות נקודה זו, אם האב יכול לגיירו בקטנותו כמו כל גר קטן, אם מכל מקום אמרינן ד"אנן סהדי דניחא ליה במה דעביד אבוה", או שבאופן זה אין מגיירין אותו אא"כ הביאתו אמו או שבא מדעת עצמו, כיון שאין לו שום יחס לאביו. בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' רמח) מצדד להחמיר, דכיון שאינו מתייחס אחריו כזר יחשב לו, וכ"כ בשו"ת פרי השדה (ח"א סי' מג), שו"ת תעלומות לב (ח"ג יו"ד סי' כט) ושו"ת בית אב"י (ח"א יו"ד סי' צב אות כג), וכן הובא בפסקי דין רבניים (ח"א עמ' 375) מפסק דינם של הגרי"ש אלישיב הגר"י עדס והגר"ב ז'ולטי, דכיון שבן זה אינו מתייחס אחריו אין לקבלו שלא מדעת האם [וע"ע קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב ח"ב סי' נז, דהוא ספק גר ולכשיגדיל צריך הטפת דם ברית וטבילה, וע"ע מש"כ בזה לכ"ק אאמו"ר מאה"ג זי"ע שם ח"א סי' קלו], וע"ע שו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' סה אות ה), שו"ת יביע אומר (ח"ב אבהע"ז סי' ד), שאין לקבל גר זה אלא מדעת האם ולא מדעת האב, כיון שאינו מתייחס אחריו.

אולם בשו"ת מטה לוי (ח"ב סי' נד) נקט להקל שהוא מתגייר על דעת אביו, ומן הטעם הנ"ל, דדעתו קרובה אצלו, ואנו סהדי דניחא ליה במאי דקעביד. וע"ע כסף משנה (מלכים פ"ח הל' ח), שו"ת דעת כהן (סי' קמז), קובץ הפרדס (שנה לב ח"ד סי' ל) מרבי בנימין רבינוביץ תאומים. וכ"כ בשו"ת מצפה אריה (תנינא, אבהע"ז סי' מג, דף מט), דכיון שעיקר טעם הגרות על פי אביו היא משום דניחא ליה לקטן במאי דעביד אבוה, פשיטא דלא אכפת ליה לאותו קטן אם אביו נהג כדין בנישואין עם אמו, ואם הוא מתייחס אחריו על פי דין תורה, ובכל גוונא דעתו סומכת עליו.