שאלה:
שלום וברכה בתקווה לימים טובים יותר.
אני לא דתי.
סבא שלי ז"ל הוא שורד שואה שכל משפחתו נספתה בשואה.
סבא ז"ל לא היה אדם דתי בכלל אבל אמר לאבא שלי שאנחנו כהנים למרות ששם המשפחה שלנו לא כהן (אלא וייסברג). אבא שלי לא נוהג ככהן.
אני עליתי לתורה בבר המצווה במעמד כהן. האם עליי לנהוג ככהן בבתי עלמין או שהיות ומדובר בספק כהונה אני צריך לנהוג כ"ישראל" ולא ככהן? אשמח מאוד לקבלת מענה.
תשובה:
שלום רב,
אשתדל להשיב בקצרה כי אני לא יודע אם הפרטים שכתבת כאן אלו הפרטים היחידים או שיש עוד מעט פרטים שניתן להוסיף.
לעניות דעתי עליך לנהוג ככהן ואסביר דבריי.
בעצם אדם שאומר על עצמו שהוא כהן, מעיקר הדין הוא נאמן, אלא שמבואר בשו"ע סי' ג' שאינו נאמן שמא הוא מעוניין בתרומה וכד, דבר שלא רלוונטי כ"כ היום, לכן כתבו הפוסקים וזה גם עולה מדברי הבית שמואל שם שהמקובל הוא שאדם האומר על עצמו שהוא כהן אינו צריך להביא ראיה לדבריו, ויש להניח שהוא אכן כהן.
אלא שכאן נכנסים לשאלה נוספת. מעיקר הדין הוא אכן נאמן, אבל זה בגלל הדין "עד אחד נאמן באיסורין" אולם אדם שאינו שומר מצוות אין לו נאמנות כזו כפי שמבואר בשו"ע יו"ד סי' קכז. אולם הסיבה שאני סבור שעליך לנהוג ככהן, כי אם הסבא ידע על מה הוא מדבר. כלומר, נניח שגדל בילדותו בסביבה דתית או מסורתית שלא הותירה אצלו ספק בדבר כהונתו, והשאלה הנשאלת היא רק נאמנותו להעיד על כך, העובדה שזה נאמר לבנו כעין מסיח לפי תומו ולא כעדות בביה"ד וכד', מועילה כדי שנאמין לה. אמנם גם מסל"ת לא תמיד נאמן בדאורייתא, ואין כאן טעם להאריך בכך. אבל מצינו מאידך, כאשר אין שום סיבה לחשוב מדוע אדם ישקר בעניין זה, שכן יהיה לו נאמנות מסל"ת גם כאשר מעיקר הדין אינו נאמן מדין ע"א נאמן באיסורין.
