קראים הם יהודים על־פי ההלכה?

שאלה:

שלום הרב,

האם קראים נחשבים ליהודים? או שהם רק כשהם מוכיחים את השושלת שלהם או שכולם?

שבת שלום

תשובה:

שלום רב,

מוצאם של הקראים הוא ודאי יהודי. היו תקופות בזמן הגאונים שהקראים היו אחוז ניכר מהעם היהודי ואולי אפילו רוב. מי שנלחם בהם בעוז היה רב סעדיה גאון. ראה במקורות שמשך הדורות גם הקראים התחתנו בינם לבין עצמם ללא תערובת של גויים. אמנם היו שכתבו שיש בהם חשש תערובת גויים, וכאן השאלה היא על איזה קראים מדובר. כאשר אנו מדברים על קראי מצרים שהם רוב הקראים המוכרים היום, אין חשש כזה. לכאו' גם כאשר מדברים על קראי קרים שהם רוב קראי רוסיה גם החשש הזה לא בטוח עד כמה היה מדוייק בשנים עברו. אולם היום ברור שהם כולם התבוללו, ואם יימצאו קראים כאלה צריכים לבדוק ברישומים שאכן הם לפחות מאה שנה ויותר בשושלת האימהית רשומים כקראים. (ברוסיה ובברית המעוצות היה רישום קראי רשמי מהמאה התשע עשרה).

מקורות:

רבים מהפוסקים סבורים שניתן לקבל את הקראים לקהל אחרי שיקבלו על עצמם יהדות כהלכתה, ואז העידו שכך נהגו מאז ומעולם.

כבר ברמב"ם נראה שגישתו היתה שיש לקרב אותם לכיון היהדות. וכך כתב בפ"ג מהלכות ממרים הלכה ג': "אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואף על פי ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם] כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".

כך גם ברדב"ז שהיה רב במצרים ומצאנו כמה תשובות שעסק בהם. ראה שו"ת ח"ד סי' ריט (אלף רצ) שהאריך במעמדם של הקראים במצרים, ובתוך דבריו כתב: "ומ"מ מודה אני שאם היו מסכימים כולם לבא לדת חברות ולקבל עליהם קבלת רז"ל להיות כמונו הייתי מתירם לבא בקהל עם הסכמת החכמים נר"ו". וכך גם סיים את דבריו שם: "וכמעשה שאירע סוף מחזור רס"ז מקהל גדול מהם שנתייהדו ביום אחד במצרים ע"י הנגיד רבינו אברהם נר"ו. והמחמיר תבא עליו ברכה עד כאן לשונו. וזה הנגיד רבינו אברהם נראה לי שהוא בנו של הרמב"ם ז"ל ולא חשש וקבלם".

ובח"ב סי' תשצו הביא הרדב"ז מתשובת הרמב"ם שכתב על הקראים בזמנו הגרים "פה בנא אמון (היום קהיר), ובדמשק ובשאר מקומות ארץ ישראל" ראוי להתנהג איתם בענוה והאמת והשלום אהבו כל זמן שהם נוהגים כך, ולכן כתב שאפילו מלים את ילדיהם בשבת, קוברים את מתיהם, ומנחמים את האבלים שבהם וכו'. אכן המעיין בספר 'באהלי יעקב' של ההיסטוריון שמחה אסף, שהביא הוכחות לכך שבתקופות הקדומות היו במצרים נישואין בין יהודים רגילים (מה שקראו לזה רבנים) לבין קראים גם כשלא קיבלו על עצמם דברי חברות. ולראיה הביא כמה וכמה כתובות ושטרי תנאים כדי שא' לא יכפה על השני את מנהגיו..ככל הנראה כך היה עד לתקופתו של הרמב"ם (המקור לכך הוא מהגניזה הקהירית).

אולם בהמשך מוסיף הרדב"ז שם: "אך אם מחללים בגלוי הראש מועדי ה' המקודשים בימים הקבועים לנו אסור לבר ישראל לבקרם ליום הקבוע להם במה שבדו מלבם וכו' הרי אתה רואה שזה הפך מהזכות שלמד עליהם בעל ההשגה והדבר ברור כי אלה הקראין הנמצאים היום אצלנו מחללים המועדות בגלוי ראש וחוצפה רבה ועושים כל מיני מלאכה בהם ולכן אין ראוי להתנהג עמהם כאשר היה בזמנים הקודמים".

ולענין ללמדם תורה ומקרא וטעמיה כתב שם שמותר ללמדם מלבד משנה ותלמוד אסור שאסור אם לא יקבל עליו דברי חברות "כי אחר שילמד ילעיג ויתלוצץ על דבריהם כי מי שאינו מאמין במקבל הקבלה האיך יקבל דבריו הרי אינו לומד אלא לקנטר ולסתור דבריהם כאשר הוא מפורסם בדברי ענן וזולתו מן מחבריהם".

אבל ברור איפוא מתוך דבריו שכאשר הם באים לקבל על עצמם דברי חברות, אין ספק שמקרבים אותם ללא כל הסתייגות.

כך כתב גם תלמידו מהר"י קאשטרו בספר ערך ערך לחם יו"ד סי' רסח: "הקראין כשבאין לקבל תורה שבע"פ ולהיות כשאר ישראל המאמינין נוהגין להשביעם בספר תורה בבית דין שיקיימו כל דברי רז"ל כמו הרבנים כי בזה אין חשש שיחזרו לפי שאין לקראים היתר שבועות ועומדים כל ימיהם באמונת תורה שבע"פ על כרחם. וכך גם באבה"ע סוף סי' ד' שמעיד שכך נהגו.

גם שאר הפוסקים הספרדים מהתקופות הללו הן בארץ ישראל והן בטורקיה עסקו רבות במעמדם של הקראים, ובכולם נראה באופן ברור שיש לקבל אותם בחזרה ליהדות כאשר יקבלו על עצמם דברי חברות. ולא היתה הסתייגות מכשרותם לבוא בקהל ובודאי לא חשש שמא יש בהם תערובת של גויים. ראה שו"ת דרכי נעם אבה"ע נט, שו"ת מבי"ט סי' לז, שו"ת פני משה ח"ג סי' א'. ובשו"ת אהלי יעקב סי' לג. שם הובא שם דעת הר"ש הלוי שמוצאו היה ממצרים ואח"כ התיישב בקושטא שמותר.

גם בהמשך הדורות לא הוזכר ע"י מי מהפוסקים שדנו בעניינם על אפשרות של התערבות גויים בקרבם. כאמור, העיסוק בסוגיית הקראים מופיעה הרבה אצל פוסקי מצרים וטורקיה, והם לא הזכירו עובדה זו כלל, למרות שהם הכירו את הקראים ממגורים הסמוכים עימם.

מי שהזכיר את האפשרות הזו שהם התערבו עם גויים הוא היעב"ץ שכך כתב בשו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' קנב: "כי בעיני הם נחשבים גוים גמורים. וכענין שאמרו ספ"ק דיבמות. לא זזו משם עד שעשאום נכרים גמורים וכו'. כי בנים זרים ילדו ובודאי אינם חוששין ג"כ לישא נשים נכריות. ולפחות לבעול גויות. ולהוליד מהן זרע מרעים, שולדה כמותה. וצריכין טבילה כגרים. וכשבאים לקבל דת אמת כהוגן".

אלא שהיעבץ התגורר בגרמניה שם אם היו קראים הם היו מועטים וכנראה גם לא שרדו בקראותם אלא חלקם אולי הגיעו ליהדות וחלקם נטמעו בין העמים. ועליהם הוא כותב שהם אינם חשים לשאת נשים נכריות. אולם בשאר הפוסקים שהכירו את הקראים בקהילתם גם מאירופה המזרחית לא שמענו על טיעון כזה. יתכן שגם אצל הקראים בצפון מזרח אירופה (ליטא) גם היה חשש כזה. הגר"ח מבריסק גם מזכיר חשש כזה שמא קיבלו גויים ללא גיור כדבעי. היו שם עד לפני השואה כמה עשרות או מאות של משפחות של קראים.

ראה בשדי חמד (פאת השדה, כללים מערכת ה' סי' לז) שדן בהחרבה במקרה של יהודי שחשקה נפשו בבת קראים, ואף התקדשו ורצו שהרב הרשמי ירשום אותם כנשואים, דהיינו יהודים נשואים. הרב פנה לשדי חמד שכמובן הכיר את הקראים היטב גם משהותו משך הרבה שנים בקרים. (33 שנה התגורר השדי חמד בקרים) בבקשה לקבל אותה ליהדות, והזהיר שאם לא נקבל אותם הם ימירו דתם כדי להירשם כנשואים אצל הנוצרים.

השדי חמד בהרחבה דחה את בקשתו, וסירב להסכים לקבלה לקהל, ותוך כדי הדברים הוזכר שם המיקום של האישה ומשפחתה (ד"ה ויהי כי): "אמנם תמוה לי על השינוי הנראה לעיניים בציור השאלה בין מה שהציע לפני ובין מה שכתב לשאוועל (=אל הרב יוסף זכריה שטרן) כי במכתבו אלי אין שום רמז שהבחור והבתולה היו בעיר חארקוב כלל, ולשאוועל כתב כי קדשה בעודה בגימנסיה בחארקוב ומפני זה הוצרך הגאון המשיב יחי' לשאול ממנו אם בחארקוב נמצאים מהקראים או לא. ולולא קשה בעיני להעלות שמץ חשד על רב באתריה… הייתי אומר כי דברים בגו כי אחרי שהעיר חארקוב לא רחוקה היא מאתנו העלים ממני דבר זה כי שפט בדעתו מה שהוא האמת שאנחנו יודעים כי נמצאים בחארקוב קהל גדול מהם הדרים שם יותר משישים משפחות גדולות מלבד הרבנים מהם ההולכים שם לרגל מסחרם".

ובכל המשך הפולמוס הארוך שכתב שם לא הזכיר ולו ברמז על האפשרות שיש ביניהם גויים מעורבים. ראה שם בסוף התשובה שם סיפר שהפולמוס הזה היה בשנת תר"נ (1890). כלומר, מכאן לכאורה יש לנו ללמוד שבאזורים שהתרכזו בהם הקראים בקרים או אזורים המזרחיים של אירופה שהתרכזו בהם קראים, הם לא היו מעורבים עם גויים. אכן, מן סתם היו קראים שנשאו גויות באופן זה הם המירו דתם לנצרות. ולא ידוע על תופעה כזו כאשר נותרו כקראים.