שאלה:
האם אשה בתהליך גיור צריכה לשים מזוזות בביתה
תשובה:
בודאי היא אינה צריכה לקבוע מזוזות שהרי היא עדיין אינה חייבת במצוות, אלא רק בשבע מצוות בני נח.
השאלה היא אחרת, באם היא שמה מזוזה, האם לאחר הגיור היא צריכה להסיר כדי לקבוע שוב בברכה בבחינת מצווה ועושה, ונראה להחמיר ולומר שיש בקביעתה בימי נכריותה פסול של תעשה ולא מן העושי וצריכה להסיר ולקובעה שוב.
מקורות:
בשו"ת חקרי לב (יו"ד ח"ג סי' קכח) האריך לדון לענין השוכר בית בחו"ל שפטור מליתן מזוזה עד ל' יום (שו"ע יו"ד סי' רפו סעי' כב), מה יהא בדינו כשנתנה תוך שלושים יום, האם יצא בה ידי חובתו. וכתב שם להחמיר בזה משני טעמים:
א. כיון שנעשה הדבר בפטור הרי היא פסולה משום "תעשה ולא מן העשוי", שכן עיקר קיום המצוה הוא בקביעתה ולא בהיותה נתונה מאליה על פתח ביתו. ב. כאשר קבעה קודם ל' יום לשכירותו טרם שנתחייב בה, הוא מנוע מלברך עליה, ואם כן עתה שבא לכלל חיוב, יש לו להסירה כדי שיוכל לקובעה בברכה. ועיי"ש שמסקנתו, שלענין שכירות בתים שפטור תוך ל' יום אין בזה חסרון של "תעשה ולא מן העשוי", כיון שאינו אלא מחוסר זמן בעלמא, ומכל מקום יש להחמיר בזה ולהסירה כדי שיוכל לקובעה בברכה. אבל לענין גר הוא חיוב גמור מדינא, כיון שלא בא עדיין לכלל חיוב והוא מחוסר מעשה ולא מחוסר זמן בעלמא, אינו יוצא בה ידי חובתו, ומחוייב להסירה ולחזור ולקובעה כדת.
ועיין עוד בחקרי לב שהאריך לדון, מדוע לענין מזוזה הצריכוהו להסירה בכדי שיוכל לברך עליה, ואילו לענין ציצית ותפילין קיי"ל (או"ח סי' יח סעי' ג, סי' ל סעי' ג) שאם הניחם קודם עלות השחר ממשמש בהם בעת הגיע זמן החיוב ודי בכך. ופירש, דלענין תפילין קיי"ל "לילה זמן תפילין הוא" [ראה שו"ע שם סעי' ב], ומדרבנן בעלמא הוא שאסור להניחן שמא ישן בהן, ומשום כך די לזה במשמוש בעלמא שתהיה ברכתו בשעת עשייה כל שהיא, ומציצית לא קשיא, שכן עיקר מצוותה הוא בהיותו מעוטף בבגד ד' כנפות עם ציצית, ולא בעצם מעשה העיטוף.
בשו"ת בית שערים (יו"ד סי' שע) פירש, דלענין מזוזה שמברך "לקבוע מזוזה", הברכה מתייחסת לעצם מעשה הקביעה ולא להיותה קבועה בפתחו, משא"כ לענין ציצית דהברכה שייכת כל זמן שהוא מעוטף בה, עיי"ש שהאריך בזה בראיות. וע"ע בס' שיירי כנסת הגדולה (או"ח סי' תלב, הגב"י ס"ק ב) מש"כ בזה לענין מעקה, ובשדי חמד (מערכת מ' כלל קיג-קטו).
[בשו"ת תורת חסד (פרחיה סי' נג) דן אם ניתן לברך על המזוזה קודם ל' יום כדין אינו מצווה ועושה, וכמו אשה שמברכת על מצוות עשה שהזמן גרמא, ומבואר שסבר שיש בקביעתה תוך אותם הימים קיום מצוה, ואין בזה תעשה ולא מן העשוי, אלא שאין בה חיוב. ומכל מקום לענין גר יודה, דכיון שאינו בתורת קיום המצוה בגיותו, יש בזה משום תעשה ולא מן העשוי].
