שאלה:
שלום.
אני לוקח ויטמין שהוא נוזל וצריך לערבב אותו עם מעט מים, האם אני צריך לברך שהכל במקרה כזה?
תשובה:
שלום וברכה
אם יש לזה טעם טוב, או שאתה אפילו מעט צמא וזה עושה לך רוויה, יש לברך, ואם אין לזה טעם ואין לך שום הנאה בשתיית המים, לא מברכים.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רד סעיף ח
כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחלה וסוף. הגה: אם אנסוהו לאכול או לשתות, אף על גב דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו, הואיל ונאנס על כך (ב"י בשם אהל מועד והרא"ה).
ואם אני מברך שהכל ומיד אחרי כן יוצא לגמרי מהבית ומיד אוכל/ שותה דבר שברכתו שהכל, אני יכול לכוון מהבית למרות ששיניתי מקום? או שמדובר בכלל בבעיה של ריבוי ברכות?
אני מבין ששאלה זו כבר אינה נוגעת לנושא של השאלה, ובכן במקרה זה אתה נחשב הולכי דרכים שאין לגביהם בעיה של שינוי מקום, אלא אם כן אתה קובע לך מקום בחוץ לאכילה, ואז ראוי לברך שם.
ברשות כבוד הרב,
בשל הקושי לכוון כראוי בברכות שעלול להיות מחמת ההרגל וכו' חשבתי להביא קצת חיזוק בעניין..
מעלת אמירת ברכות בכוונה היא עצומה.
יש בכך זכות ל"הפגש" עם ה' יתברך לאורך שגרת היום יום.
וכן הברכות פותחות את צינורות השפע לעולם הזה, כמו שנאמר למשל (ספר החינוך) שברכת המזון סגולה לפרנסה ,
ויש לדעת שבאמירת ברכה לא בכוונה יש הפסד גדול, שכן בסיסי הדבר שאדם המזכיר שם ה' יאמר זאת בכובד ראש..
ומעיד רבי חיים ויטאל זצוק"ל בשם האר"י הקדוש שעיקר השגת רוח הקודש היא בזכות ברכות הנהנין!!
והנה הציטוט: "אמר לי מורי ז"ל כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה על ידי כוונת האדם וזהירות בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החומריים ומתדבקים בהם באדם האוכל אותם, ועל ידי הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה הוא מסיר מהם הקליפות ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה, והזהירני מאד בזה" (שער רוח הקודש דף ט' ע"ב). וכן כתב בשער המצות פרשת עקב וז"ל "ודע כי צריך האדם להזהר בתכלית בברכות הנהנין כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש בברכות אלו וכמו שנאמר ותורתך בתוך מעי וגורם שפע עליון באדם" עכ"ל (כה"ח קצא ס"ק ו)
ויש עוד הרבה אך אין מקום להאריך..
השאר תגובה