שאלה:
שלום,
ההורים שלי חזרו בתשובה לפני שנולדתי אבל יש להם הפרעות נפשיות באופן כללי והחזרה בתשובה שלהם, איך נגיד בעדינות, לא הכי ישרה.
אני מנסה לחפש את דרכי כבר לא מעט שנים שנים וכרגע אני במצב הזה –
עם החרדים אני לא מסכים כי לא הגיוני לי לא לעשות צבא, ללבוש כל החיים שחור ולבן, לא לעבוד, להתבדל ועוד הרבה דברים.
עם הדתי לאומי אני לא מסכים כי לא ברור בדיוק מה הדרך שלהם ויש שם כל מיני שאלות שלא קיבלתי עליהם תשובות.
עם הרפורמים אני לא מסכים כי זה נראה לי מוזר מדי.
הקונסרבטיבים נראים לי כמו הרפורמים רק פחות קיצוניים, לא כל כך הבנתי מה הולך שם אבל ככה בלי להכנס יותר מדי גם לא נראה שזה מתאים לי.
חילונים לא מתאים לי כי לא נראה לי הגיוני לא לקיים בכלל מצוות.
מסורתיים לא מתאים לי כי לא נראה לי הגיוני להחליט שכמה מצוות ממש חשובות ואותם שומרים ואת השאר לא ממש. אמנם יש בזה הגיון מסויים של סוג של פשרה בין מגזרים שונים, אבל זה פשוט לא נראה לי אמיתי לחלוטין.
אתאיסטים לא מתאים לי כי לא הגיוני לי שאין בורא.
כמובן שבכל אפשרות שכתבתי יש תתי-מגזרים ובדקתי כל מיני תתי-מגזרים גם.
אז פה ושם כשדיברתי על זה עם אנשים אז אמרו לי ללכת לקהילות של חוזרים בתשובה רוחניים.
ניסיתי את ברסלב וחב"ד ובעדינות אומר שיצאתי משם בשן ועין וממש לא מתאים לי בשום צורה.
ה"רוחניקים" של תל אביב שמעורבבים מכל מיני דברים גם לא מתאים לי.
פה ושם היו לי "התקלויות" עם אנשי דת נוצרים ומוסלמים (דברים ממש קטנים למען הסר ספק) וגם לא מתאים לי.
כל העבודות זרות למיניהם שבהודו ובעוד מקומות (גם בישראל יש) גם לא מרגיש לי נכון. וכך גם כל מיני כתות שמתחברות לכל מיני "ישויות" שהם טוענים שהם מלאכים / ישויות קדומות / כל מיני קשקושים אחרים גם לא מתאים לי.
אז אחרי כל האריכות הזאת… אני מנסה להבין לאיזה מגזר אני אמור להשתייך?
אז אני יכול לענות לעצמי לקחת קצת מכל מגזר. מהרפורמים את הפתיחות לעולם והניסיון לשלב. מהחרדים את השמירה על ההלכה. מהדתי לאומי את החיבור למדינה והרצון להשפיע וכך מכל מגזר וכו' אבל זה מסובך מדי כי אז זה אומר ללמוד ולחיות כל מגזר ודרך לחלוטין, דבר שיקח לפחות כמה שנים טובות לכל דרך, ואז לבחור מתוכה את הדברים שמתאימים לי. בקיצור – זה יקח לי עשרות שנים וזה יהיה קשה ומוזר מדי אם לא בלתי אפשרי.
אז איזה עוד אפשרויות יש אם אני רוצה באמת לעשות את רצון השם?
תשובה:
שלום וברכה ידידי,
יש משהו בכל הפוסט המרתק שכתבת, שמעורר אצלי נקודה שרציתי לחדד בראשית הדברים.
הבסיס לכל הנושא של האמונה בה' ובתורה הק', הוא בכך שאנחנו מגיעים להכרה ברורה שהתורה היא אמת, אלוקים אמת והוא ציווה אותנו את המצוות ואת כל תפקידנו בעולם הזה. כלומר הנושא הוא לא למה אני מתחבר, אם להודו או לתורה וכו', הנושא הוא מה אמת! אם היהדות אמת אז הודו זה התועבה הכי גדולה וחטא חמור, כך גם לגבי ההתבטאות שלך ביחס למסורתיים, ציפיתי שתכתוב שאם התורה אמת אז מי שלא מקיים אותה על שלל הלכותיה וכו', הוא חוטא לאמת ולתפקידו עלי אדמות, אתה כתבת שיש בזה הגיון מסויים אבל זה לא מרגיש מספיק אמיתי, איזה הגיון יש בזה? אם התורה אמיתית אז היא מחייבת! כל פרט בה זהה לשני במחוייבותו! כך שהדבר הכי לא הגיוני זה להחליט שרק חלק מספיק לי…
כלומר, בראשית הבדיקה "לאיזה מגזר", צריך לבדוק מה אמת! לא למה אני מתחבר מבחינה חברתית וכו'.
אחרי שהחלטת מה האמת, אז בעצם כבר השאלה יורדת לחצי התורן, כי אין לך כבר ספק איך אתה רוצה להתנהל, יש לך רק שאלה פרקטית חברתית היכן כדאי לי להמצא אני וביתי וכו' כדי להקל עלי את ההתנהלות בעולם הזה, מבחינה חברה מוסדות בית כנסת וכו', זו כבר שאלה יותר פרקטית.
לצורך הענין, אם הגעת למסקנה כמו שכתבת שמבחינת המחוייבות ללימוד תורה וקיום המצוות הגעת למסקנה שהחרדים הכי קרובים לליבך, אז גם אם יש שם דברים שלא מוצאים חן בעיניך, אתה תמיד יכול לומר, אוקיי, זו נקודת המוצא שלי ומלבד זה יש לי נקודות שבהן אני שונה מעט, או אם אלו יהיו נקודות לא עקרוניות, אתה יכול לומר בנקודות אלו אני אוותר למען הנוחות שלי.
העיקר הוא מה השאלה העומדת לפתחנו ואיך אנחנו בוחנים אותה, ובענין זה אם נחדד נכון את הדברים, יש לבחון מה האמת ולקבוע שכך אני רוצה להיות, ואז בשאלה הפרקטית הקהילתית, מי הכי קרוב אלי. לא מה אני רוצה להיות, אני כבר ברור, אני יודע מה האמת ושם אני נמצא גם אם אני לבד, אלא מי הכי קרוב אלי כדי להיות איתו קהילתית.
