תספורת נשים על ידי גבר / מה זה יחיד ורבים הלכה כרבים?

יישר כח ותודה על התשובה .

אני רוצה לחדד אולי .
ברור שהכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים" הוא רק במקום שיש מחלוקת והכל במסגרת התורה וחוקותיה .
ומקום שיש מחלוקת זה אומר שהאמת שם לא ברורה (ולדעתי זה מכוון מהעליון בשביל לתת לנו המקום לעבודה יותר עמוקה מצידינו) ..
אז הלכה לא כ"אמת" אלה כ"רבים" .
ויש לתת את הדעת על הכלל הזה . הרי העולם לא נברא על מידת הדין שהיא אמת . ככתוב ש"ראה שהעולם לא מתקיים עמד ושיתף את מידת הרחמים .
שרחמים זה כמו הרחם , שעניינו , כמו שהאמא מפנה מקום בתוכה לחיים של אחרים , כך הקדוש ברוך הוא פינה את עצמו שהוא נקרא "ה אלוקיכם אמת" .
ויש לו עניין שהאמת תתגלה בהתפתחות (כידוע ששם העולם שלנו "עלמא דשיקרא")
"אמת מארץ תצמח" דהיינו היא בצמיחה והתגלות תמידית , וגם בעולם הרוחני התורני .
ניתן המקום לחכמים לעשות סייג לדברי תורה .
שאכן תורה לא בשמים , אלה בארץ , אבל מקורה הוא שמימי , ועד שתיהיה התפתחות מצד הנשמות לחיבור שמים וארץ , אז "אמת מארץ תצמח" .
גם רמוז בזה שלנבואה אין כח לחדש הלכות ולבית דין הגדול יש כזה (דומה לכלל המדובר)
ובשורש הנושא נראה לי לאמר שמחלוקת יחיד ורבים , היחיד הוא הקדוש ברוך הוא / או הצדיק , והרבים זה היכלת או אי היכולת של הכלל להתמודד ולהכיל את אותו כלל (אמת) שאותו יחד שהיחיד תובע מהרבים . וזה אכן רמוז בכל הגמרא בתנורו של עכנאי .אז מפה נשאלת השאלה על אותו נושא הנ"ל . איסור נגיע .
הפוסקים נחלקו במצבים גבוליים שבהם המגע מביע קרבה אך לא תאווה, כגון לחיצת יד או נשיקה של נימוס. יש המרחיבים את איסור התורה לכל מגע שמביע חיבה כלשהי, ויש המצמצמים את האיסור רק למגע שמביע חיבה עמוקה של תאווה
(עזר מקודש אבן העזר סימן כ סעיף קטן א. הרב שלמה קרליבך, לדוד צבי עמ' 218, שו"ת בני בנים חלק א סימן לז.)

הסוברים שהאיסור מהתורה הוא רק בנגיעה דרך תאוה

"לתרומת הדשן (וכ"מ מהמגיד משנה), ריב"ש, רדב"ז, מגילת אסתר, פני יהושע, כנסת הגדולה, ארעא דרבנן ועפרא דארעא, ש"ך, חוות יאיר, נחפה בכסף, בתי כהונה, נודע ביהודה, חיד"א, רבי שלמה כהן, אגרות משה, תפילה למשה – רק בנגיעה שהיא ב'דרך תאוה' אסר הרמב"ם מהתורה."

השאלה שלי היא יותר מורכבת .

מובן שהפוסקים נאלצו להתמודד גם עם מצב הדור מנהגים הרגלים ולשמור על יכלת מגמתית להתפתח לעבר אמת התורה .

בחברה שמרנית מובן לגמרי ההחמרה של הפוסקים בנושא זה , אך עם תדרוש זאת בחברה שהורגלה אחת זה פשוט או לא יעבוד לא יעבור או יעורר דפקא התנגדות מסויימת ..
כי הרגילות בחברה חרידית וחסידית יכךה לפול בנושא זה לתהום , הרבה יותר מחברה פחות שמרנית , בגלל הנסיון וחוויות החיים .
(אולי לחילוני שהורגל בזה, קל יותר להסתכל על בחורה ולחשוב על הקיר , מאשר הנסיון של החרידי להסתכל על הקיר ולחשוב על הבחורה .בגלל שאת החילוני זה כבר פחות מרגש מהחרדי הלא מנוסה בחוויות וחיים כאלו)

האם לא היה ראוי להגדיר הלכות לעולם התשובה ?
הרי הם באים מעולם אחר , וחלקם הגדול ממשיכים לחיות בעולם אחר …
האם הדוגמא שהצבתי היא לא דוגמא טובה לזה ?

שוב תודה לך על התייחסותך .
אני חושב שאתה לא מבין את עצם השאלה . אתה עונה בצורה מאד קרה (כמובן לכל נושא הלכתי ,וזה בסדר ) אסור / מותר . אין בעיה , אבל תצא מנקודת אנחה שלא מדובר בשק תפוחי אדמה , מדובר בבני אדם שיש להם חיים מאחורי השאלה …
אז ינסה להמחיש :
אתה נתת דוגמא את הרופא ,כי זה נוח לשייח ההלכתי . אז אני מקשה:
למה מראש הרופאה למד רפואה מסוג זה ? הרי זה לא פיקוח נפש , הוא מראש הלך ללמוד מקצוע שאחר יכל לעסוק בו (אישה או גוי לצורך העניין) .. אז זה מחזיר אותי לשאלה איך אפשר להתייחס לכל נושא אותו דבר ? הרופא התחיל את לימודיו שמראש ידע שיגע בנשים . או שמדובר על רופא שחזר בתשובה . למה ההלכה לא מתייחסת גם לזה ?
לפעמים הפער בין החיים להלכה הוא פער שיכל להיות מסוכן , האם לא צריך פסיקת הלכה שמתייחסת שונה לחוזרים בתשובה ?

הרב המשיב שליט"א צודק. למרות שבהגדרות ההלכתיות היבשות יש מושג של "עסוק במלאכתו", במציאות כולנו מכירים ויודעים מהי מהותו של ספר נשים – שאינה מתאימה כלל ליהודי שומר תורה ומצוות.

גם הגבול בין נגיעה מקצועית לבין נגיעה של חיבה הוא גבול דק מאוד, סביר להניח שהוא יעבור עליו כמה פעמים מידי יום.

אגב יש ספר נשים עשיר ומפורסם שכל המפורסמות היו מסתפרות אצלו, שמו הוא רוני רומי, הוא חזר בתשובה, עזב את המקצוע ולאחר מכן סיפר את סיפורו האישי בהרצאות ברחבי הארץ. איזהו גיבור – הכובש את יצרו.