חרדות מקיום הבדיקות והעיון בטבילה

שאלה:

שלום וברכה! קודם כל תודה רבה על האפשרות לשאול שאלות ועל המענה המהיר, תבורכו מן השמים
רציתי לשאול: איך אפשר לקיים את מצוות הטהרה בשמחה, אני מרגישה שאני מאוד לחוצה מכל העניין הזה, אני ממש רוצה לעשות את הכל ברוגע ובשלווה ולא ממש הולך לי, אני ממש ממש לחוצה, כמעט מכל דבר שקשור לזה (במצוות אחרות זה ממש ממש ממש לא כך), יכול להיות שקיבלתי גם הדרכה פחות רגועה בעניין, אבל גם במשך השנים אני נהיית יותר לחוצה, אני אתן דוגמא ביום של ההפסק אני מרגישה שאני כמעט לא מסוגלת לחייך מרב מתח וחסרת סבלנות לילדים, וגם להסתכל על העדים אחרי הבדיקה אני ממש עם דופק חזק (ואני ממש לא כזאת בכל תחום אחר בחיים מבחנים ראיונות עבודה… וכו אני בן אדם מאוד שליו)
בעלי אברך כולל, לומד בכולל הלכה אדם ירא שמים, ואני מרגישה שאני עושה לו רע עם כל העניין, ועם השאלות שיש לי, אז אני משתדלת לא לשאול ולא להראות שאני לחוצה ושומרת הכל אצלי בלב, ואז זה יוצר אצלי תסכול ואני לא רוצה את זה, ואם יש לי שאלה שממש ממש מפריעה לי אני מרימה טלפון לרב, ושואלת, ולפעמים הרב אומר לי תשובה מסוימת שנגיד בעלי לא נוהג ככה או אצלינו פחות מחמירים ככה ואז אני בפלונטר, ואומרת לבעלי ואז הוא אומר לי תפסיקי לשאול, ואם את שואלת רב תשאלי אותו כל הזמן ואל תבואי אלי…
וזה עוד יותר מלחיץ אותי כי אני מרגישה לבד, לאט לאט אני מוצאת דרכים להתמודד עם זה יפה כמו לדוגמא לפני הטבילה אני מבקשת מהבלנית לעיין יחד איתי ביסודיות ואז אין לי ספקות, כי עוד מישהי ראתה וודאה וככה אני ממש רגועה ושמחה אחרי ובטוחה שהכל היה מצוין, ומשתדלת לעשות את ההכנות בצורה קבועה כדי לא לפספס וזה גם  עוזר לי…
לוקח לי די הרבה זמן להתארגן, בעלי אומר שאמור לקחת שעה (בפועל שאלתי כמה וכמה נשים ובד"כ לוקח להם שעתיים לפחות ככה ספרו לי) ואז בעלי כאילו השלים עם זה שאני חוזרת מאוחר, אבל באמת שזה לוקח זמן…וזה גורם לי עצב שהוא כביכול השלים ולא מסכים שככה זה.
מה שעוד מלחיץ אותי זה הבדיקות, כל בדיקה אני בודקת ביסודיות וכל איזה סיב אדום אני נלחצת (אם אני מזהה בוודאות שזה סיב אני רגועה), ולא יודעת מה אני אמורה לעשות כי לפעמים מדובר במשו שבקושי העין רואה ואולי בגלל שאני ממש מסתכלת ביסודיות אני רואה, ואז אני נותנת לבעלי לבדוק ואומרת לו ראיתי כך וכך תסתכל ואז הוא אומר לי בסדר אני אסתכל בדרך שלי, ואומר לי שזה בסדר ולא יודעת אם רואה את זה בכלל, וכבר באמת לא יודעת מה לעשות, בעבר ניסיתי לטפל בזה ולא מרגישה שהועיל לי בכלל חוץ מלבזבז ממש המון כסף ויותר מזה המון זמן, אז אני עובדת חזק על עצמי, גם בחודש האחרון קיבלתי היתר מרב לא לעשות את כל הבדיקות ומרגישה שזה ממש היקל עלי, מה אני יכולה לעשות בעניין?
ושאלה נוספת, באחת הבדיקות שיצאה עם הפרשה כשרה, ראיתי מן משו קטנטן שזה אולי סיב ורוד (לא מצליחה לזהות מה זה אם זה סיב או לא), בכלל לא נראה דם ולא צבע של דם כל העד עם הפרשה נקייה לחלוטין, אני יודעת שאם אני אתן לבעלי את הבדיקה הוא יגיד שהיא בסדר כי הוא לא יצליח לראות כזה דבר ומבחינתו לא קיים בכלל והוא גם ממש לא מאמין לי מבחינתו אני מדמינת, וגם אני בטוחה שהרב יגיד שזה בסדר (גם א"א לראות אותה בעין רגילה, לא יודעת למה הכל קופץ לי בעין) לא יודעת מה אני אמורה לעשות עם זה, אני מאמינה שבעלי לא יקח כזה דבר לרב, כי לכאורה זה לא שאלה בכלל כי א"א לראות כלום וההפרשה צבע כשר, (בעלי אגב לא מוכן לשמוע ממני מה אני ראיתי ומה לא, מבחינתו לתת לו את העד והוא יעבור עליו איך שהוא חושב), מה אני אמורה לעשות כי אני כן ראיתי משהו קטנטן ?
אשמח לתשובה
תודה רבה 

תשובה:

שלום וברכה

קראתי בצער את שאלתך. ראשית חשוב לדעת ולהבין, שמדובר במשהו חרדתי שאין לו שום קשר עם הלכה. כלומר זה דבר לא נכון ולא בריא, ידיעת הבעיה היא דבר חשוב בפני עצמו.

לעצם הענין, יתכן שאכן דרוש סיוע מקצועי שאין לי ידיעה בו, אינני איש מקצוע, אני רק יכול לומר שתי עצות: 1. לזכור לגבי חציצה, שהגם שיש צורך לעיין וכו', דבר שלא מקפידים עליו אינו חוצץ! כלומר, גם אם נשאר איזה ליכלוך אבל זה דבר שאין לך בעיה אתו בדרך כלל, לכתחילה מסירים אבל הוא לא פוגע בטבילה! ולכן אין צורך לעיין מעבר לכמה דקות שזה לוקח, ואין צורך לערב בלנית, תהיי כנה עם עצמך האם יש משהו שאת חושבת שאת מקפידה עליו?!

2. לגבי המראות, ראשית פרקטית חשוב לדעת שמראה לח בתאורה מסויימת תמיד יראה בו כאילו הוא ורוד, צריך לראות באור יום, והרבה פעמים טוב להמתין שיתייבש קצת. כמו כן, בעלך אדם ירא שמים, אני הייתי עושה הנהגה קבועה אצלכם בבית, שאת בכלל לא מסתכלת על המראות, אפילו מבט קל! רק בודקת ומעבירה לו והוא אומר מה הדין! זה בסדר גמור בלי כל ספק!

כדאי לשתף את הבעל בקושי, להסביר לו שאין לך ויכוח איתו ופשוט מדובר בחרדה שזה מצב נפשי שקורה לאנשים, אין מה לכעוס ולרטון, זה לא בשליטתך, כך קודם כל הוא יבין, ומעבר לכך הוא יסייע לך רגשית בענין.

בשורות טובות.