שאלה:
שלום לכבוד שליט"א
בחור אחד מן מדינה שאינם מגיירים גרים שאל אותי מדוע קהילה שאינם מתחתנים עם גרים בתוך איסור אינם נותנים לגר צדק להיכנס בבית כנסת שליהם להתפלל ? אם לא רוצה להתחתן התורה אומר לאהוב את הגר אבל לא חייב להתחתן מאיזה סיבה אבל לבוא לבית ה' להתפלל מדוע לא? כיון שלאדון העולם באים להתפלל והתגיירו אצל בית דין חשוב כדין לפי הלכה מדוע ייחשב פחות מגוי שנכנס שם לנקות?
על זה אינני יודע להשיב, אמרתי שלא מתחתנים שמעתי שיש שעשו כן מפני התבוללות אבל הם יחידים, ורטה מקומות העולם היחס לגר כפי שציוה לנו השם בסיני.
לכן באתי לשאול המורים שאלה של הבחור כדי להשיב לו תשובה מספקת.
תודה
תשובה:
אינני יודע במה מדובר, ברור שמצוה לאהוב גר, ומי שלא נותן לגר צדק להכנס לבית הכנסת הוא רשע גמור, וגם במקומות שלא מגיירים זו לא סיבה שלא להתחתן עם גר צדק שמתגייר במקום אחר, ובודאי יש להכניסו לבית הכנסת בכל הכבוד הראוי, אולי מדובר בגר שהתגייר גיור רפורמי ורוצים להרחיקו כדי שלא יטעו לחשוב שהוא יהודי, לא הבנתי במה מדובר. נראה לי שיש ביניכם איזה סוג של אי הבנה פשוט…
מקורות:
מצוות אהבת הגר מצווה גדולה וחשובה עד מאוד, אביא כאן קצת מדברי רבותינו על כך.
רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ד: אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצות עשה, אחת מפני שהוא בכלל ריעים ואחת מפני שהוא גר והתורה אמרה ואהבתם את הגר, צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, הקדוש ברוך הוא עצמו אוהב גרים שנאמר ואוהב גר.
שערי דעה הלכות דעות פרק ו הלכה ד: שתי מצות עשה. וכ"כ הסמ"ג עשין י"ב, ובספר המצות לרבינו ז"ל כתב דואהבתם את הגר היא מ"ע נוספת על הפסוק ואהבת לרעך כמוך עיין שם, ועיין בספרי פ' בהעלותך כי ד' דבר טוב על ישראל, פקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה עיין שם:
כמו שצוה כו'. והוא ע"ד שמצינו דהוקש כבוד אב לכבוד המקום (עיין קדושין דף ל' ע"ב וב"מ דף ל' ע"א ותו"כ ריש פ' קדושים), ומצינו גם כן במכילתא פ' משפטים, ובמדרש רבה במדבר פ"ח חביבין הגרים שבכל מקום הקדוש ברוך הוא מקיש אותם לישראל כו' נאמרה אהבה בישראל אהבתי אתכם ונאמרה אהבה בגרים שנאמר ואוהב גר כו', ד"א כי מכבדי אכבד, מדבר בגרים הם מכבדים להקב"ה שמניחין מעשיהם הרעים ובאים וחסים תחת כנפי השכינה הקדוש ברוך הוא מכבדם עיין שם, ועיין במדרש שו"ט תהלים קמ"ו ד' שומר את גרים, אמר הקדוש ברוך הוא טובה גדולה אני צריך להחזיר להגר שמניח משפחתו ובית אביו ובא אלי, לכך אני מצוה עליו ואהבתם את הגר עיין שם:
הקדוש ברוך הוא עצמו כו'. במדרש רבה במדבר פ"ח ובמדרש תנחומא פ' ויקרא איתא בזה"ל, אתה מוצא מ"ח פעמים שמזהיר הקדוש ברוך הוא בתורה על הגרים וכנגדן הזהיר על ע"ז, אמר הקדוש ברוך הוא דיו שהניח ע"ז ובא אצלך אני מזהירך שתאהבהו שאני אוהבו שנאמר ואוהב גר עיין שם, אמנם בגמרא ב"מ דף נ"ט ע"ב איתא תניא ר"א הגדול אומר בל"ו מקומות הזהירה התורה בגר ואמרי לה במ"ו מקומות עיין שם, ועיין בתוס' שם ד"ה ואמרי לה כו', ובבעל הטורים ריש פ' דברים הביא כמו במדרש תנחומא:
ספר החינוך פרשת עקב מצוה תלא: מצות אהבת הגרים שנצטוינו לאהוב הגרים, כלומר שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר, אבל נעשה להם טובה ונגמול אותם חסד כפי הראוי והיכולת. והגרים הם כל מי שנתחבר אלינו משאר האומות שהניח דתו ונכנס בדתנו, ועליהם נאמר [דברים י', י"ט] ואהבתם את הגר כי גרים הייתם. ואף על פי שיכללהו כמו כן הציווי בישראל, שנאמר עליו ואהבת לרעך [מצוה רמ"ג], שהרי גר צדק בכלל רעך הוא, הוסיף לנו השם בו מצוה מיוחדת לו באהבתו. וכמו כן הדבר במניעה מלרמות אותו, שאף על פי שהיה בכלל ולא תונו איש את עמיתו [מצוה של"ח], הוסיף לנו הכתוב בו מניעה מיוחדת לו באמרו וגר לא תונה [מצוה ס"ג], ואמרו בגמרא [ב"מ נ"ט ע"ב] שהמאנה הגר עובר משום לא תונו וגו', ומשום וגר לא תונה, וכמו כן מבטל מצות ואהבת לרעך, ומצות ואהבתם את הגר.
משרשי המצוה. כי השם בחר בישראל להיות לו לעם קדוש ורצה לזכותם, ולכן הדריכם וציום על דרכי החנינה והחמלה, והזהירם להתעטר בכל מדה חמודה ויקרה למצוא חן בעיני כל רואיהם, ויאמרו עם ה' אלה. וכמה היא דרך נעימות וחמדה להתחסד ולגמול טובה לאשר הניח אומתו וכל משפחת בית אביו ואמו ויבא לחסות תחת כנפי אומה אחרת באהבתו אותה ובבחירתו באמת ושנאת השקר, ובהיותנו זוכים למדות טובות הללו תחול טובת האל עלינו ותדבק בנו, ושום דבר לא תמנענו ממנו, כי הטובה תתפשט בטובים והפכה ברעים.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [שם נ"ח ע"ב] שלא יאמר אדם לגר זכור מעשיך הראשונים, ומה שאמרו [סנהדרין צ"ד ע"א] גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באנפיה, וכל זה שלא לצערו בשום ענין. והפלגת האהבה שהפליגו בהם עד שאמרו שהשוה הכתוב אהבתם לאהבת המקום, שבהם נאמר ואהבתם, ובאהבת המקום ואהבת, כמו שכתבתי בסדר משפטים לא תעשה ו' [מצוה ס"ג]. ויתר פרטיה במדרשות ובמקומות כגמרא.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ומצער אותם או שמתרשל בהצלתם או בהצלת ממונם או שמקל בכבודם מצד שהם גרים ואין להם עוזר באומה, ביטל עשה זה. ועונשו גדול מאד, שהרי בכמה מקומות הזהירה תורה עליהם. ויש לנו ללמוד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו, ולא נעביר עליו הדרך במצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו, כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר, ועם המדות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך, וברכות שמים ינוחו על ראשנו. והכתוב רמז טעם הציווי באמרו כי גרים הייתם בארץ מצרים, הזכיר לנו שכבר נכוינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה, ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר וכי כבר עבר עלינו והשם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן.
