שאלות באמונה

שאלה:

שלום כבוד הרב,

אני גדלתי כאתאיסט מוצהר מילדותי, לא רק כפרתי בקיום אלוקות אלא בכל עולם הרוחניות. מגיל 20 (היום אני בן 32) בערך אני מתחזק לתקופות וחוזר לבסיס האתאיסטי לתקופות. כאילו זה מובנה בי. המחקר הפסיכולוגי (תיאוריה מסוימת לפחות) גורסת שיתכן וכפירה באלוקות נובעת מילדות נטולת אב/ דמות אב ואני גדלתי במשפחה חד הורית, עם סבתי, סבי ואמי (אבל זו סתם תהיה).

הגלגול הנוכחי שלי בהתחזקות:
הפעם לקחתי צעד קדימה (עם פטירתו של סבי) ואני מתהלך עם ציציות בחוץ וכיפה – בגלגולי התחזקות הקודמים שלי לא סיגלתי לעצמי סממנים חיצוניים.

כבר חודשים שאני קורא תהילים מדי יום, תיקון כללי, תפילות של בקשה.
וכיום, בחודש האחרון אני מתפלל 3 תפילות ביום בזמנן, לפעמים מבקר בבית כנסת לאחרונה שמחוץ לישובי (התחברתי שם לרב ולאווירה, בית הכנסת נמצא בתחנה המרכזית – מה שמרגיש לי בנוח במקום זה היא אווירת ה"תחלופה" – רוב ציבור המתפללים, מלבד הרב והעובדים בתחנה המרכזית ובתחבורה הם עוברי אורח, וכך משום שכולם "אורחים" אני מרגיש שייכות – משום שאם כולם "אורחים" אז כולם שייכים – כולם "בבית"), לאחרונה רכשתי טלית ותפילין ואני מניח כל שחרית, לומד הלכות מדי פעם, קורא בתורה ועוד ועוד.

אך עדיין הלך רוח והקול האתאיסטי והביקורי מובנה בי ומדבר אותי, 90 אחוז מזמן אני מרגיש כאתאיסט שמתפלל – ומה שמוזר זה שאני מרגיש ממש טוב כשאני מתפלל את התפילות היומיות או מניח תפילין, טלית, קורא תהילים, עושה לימוד אבן בעיקר בתפילות. אבל בשאלת האמונה – קשה לי לומר שאני אדם "מאמין". אני לא יודע איך לשנות את זה.

אבל מצד אחר – אז מדוע אני מרגיש טוב כשאני עושה את המצוות האלו? האם זהו ניצוץ שקיים בי? קול דממה דקה?
מדוע אני חש התעלות כשאני מתפלל או הולך בציציות בחוץ?

ומשהו מוזר שקרא לי אתמול. התפללתי מנחה וערבית בבית הכנסת, ביליתי שם לא מעט זמן וגם הייתי בשיעור תורה וכשיצאתי משם הבנתי שמשקפי השמש שלי אבדו לי, יצאתי בתחושה אכזבה (יש לי בעיות ראיה מצריכות משקפי שמש) חזרתי לבית הכנסת לחפשן ולא מצאתי ואז השלמתי עם זה ואמרתי לעצמי, לרב ולעוד מתפלל, "טוב זה כפרת עוונות" – ואז יצאתי בחוץ, קראתי את תפילת "המתקת דינים" (נדמה לי של הרב ראטה) – ולהפתעתי — מצאתי את משקפי השמש בכיס שמיועד לבקבוק מים בתיק גב שלי. יתכן שזו השגחה עלינו?

תודה

תשובה:

שלום ידידי, אין ספק שהנשמה שלך מרגישה את האמונה הפנימית שלך, ורק ההרגל שבך נותן לך את התחושה השגויה האתיאיסטית, והנה זכית גם להארה רגעית מבהיקה בדמות המשקפי שמש. בשבוע שעבר או לפני שבועיים שאלת שאלה דומה ושם עניתי לך יותר באריכות, והצבעתי על כשלים רבים בתפיסת האתאיזם. ציפיתי לתגובה ממך, האם עיינת בדברים ואם תרם לך משהו?

לתשובה קראתי "השקר של האתאיזם, האם יש סתירה בין תורה למדע?" משום מה הסינון שלי עכשיו מונע אותי מלהכנס לתשובה זו, אבל ניתן למצוא אותה במאגר השו"ת שלנו לפי החיפוש במילים הנ"ל, אם אתה לא מוצא את זה בתיבת המייל שלך.

אני משוכנע, שאם יש לך משהו מובנה בתפיסה הזו שאתה רוצה להתמודד איתו, כדאי ללמוד את הנושא בצורה אמיתית, השקר של האתאיזם ברור לחלוטין בעיני כל פיזיקאי כנה, ולאחרונה יצא לי לערוך ספר שלם בענין זה עבור רב מדען מסויים, בתקופה הקרובה ממש זה יצא לאור.

אם זה רק משהו רגשי, הרי שככל שתתבונן יותר בנושא האמונה כך זה יחלוף.

בהצלחה רבה מאוד!