פנייה לשדכן לפני גירושין כאשר הדבר מתעכב

שאלה:

שלום, יש יהודי אחד, נקרא לו ראובן שגר בחו"ל ואחרי שהתברר לו שאשתו בגדה בו הוא החליט לגרשה, אך אמרו לו שמשום חוסר מומחים בענין במקום הוא יצטרך להמתין עד שיבוא רב ממדינה אחרת ויסדר לו את הפרוצדורה שדרושה במצבו. בכל זאת זה יקח חודשיים או יותר (עד שהרב יגיע למקום מגורי ראובן). השאלה היא האם יש אופציות איך בינתיים לא "לבזבז" את הזמן, האם מותר לו לפנות לשדכן כדי שיתחילו לחפש לו אשה אחרת או שלפני גירושין הדבר אסור? מה יש לו לעשות בינתיים?
תודה רבה

תשובה:

שלום רב,

מעיקר הדין אין בעיה, בפרט שהשאלה היא האם הוא יכול לפנות לשדכן, אבל אם העניין מתגלגל לפגישות וכד', למרות שאין בזה בעיה הלכתית, לכאו' אין זה ראוי. בס"ה לא מדובר על תקופה ארוכה. ראה במקורות שהובאנו שיש כאלה שהגדירו מקרים דומים כ"מכוער".

מקורות:

לגבי איסור הבחנה (איסור לאשה להתחתן עד צ”ב יום מיום גירושיה). כתוב בגמרא שגם להתארס אסור לה, וכך נפסק בשו”ע (אבה”ע סי’ יג סעי’ א’[1]). אולם הוסיף הרמ”א שלהשתדך מותר לה. (כמובן, ללא יחוד וכד’). ואם כך יש מקום לומר שמאחר שהאיסור לבעל להנשא לפני שהוא מגרש את אשתו, הוא מדין חדר”ג אם כך, יהיה מותר להפגש לצרכי נישואין עם אישה אחרת.

ראה בבית יוסף[2] שם שהביא בשם כמה פוסקים שלמרות שאין איסור להשתדך, במקרים הנ”ל, צריכים להשביע את המשתדך שלא יכנס לביתה כשהיא לבדה, כדי להימנע מתקלה. הרמ”א אמנם לא הביא את הדין הזה ראה בשו”ת שבות יעקב (ח”א סי’ צו)[3]. ואין כאן המקום להאריך.

ראה עוד בשו”ת הרי”ם (אבה”ע סי’ מא), שו”ת אבני מלואים (סי’ כו), שדי חמד (איספת דינים מערכת חליצה סי’ א’ אות ד’), שו”ת מנחת יצחק (ח”ד סי’ עא), שדנו באדם שאמור לחלוץ ליבמתו, האם מותר לו להשתדך לפני שחלץ לה. וכתב השדי חמד שם, שלמרות שאין איסור בזה. “מכוער הוא הדבר”.

[1] שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן יג סעיף א: כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה, הרי זו לא תנשא ולא תתארס לאחר עד שתמתין תשעים יום, חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו, וחוץ מיום שנתארסה בו, כדי שיודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון. ( אבל מותרת לעשות שידוכים בלא אירוסין (ב"י בשם תשובת הרא"ש ות"ה סימן רי"ז), רק שלא יכנוס עמה בבית) (שם) ומיום כתיבת הגט מונים למגורשת, ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע לידה אלא לאחר כמה שנים, מיום הכתיבה מונים, שהרי אינו מתייחד עמה משכתבו לה. הגה: וי"א דמונים מיום נתינת הגט (טור בשם הרא"ש) וכן ראוי להחמיר, כן נראה לי. וגזירת חכמים שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, ואפילו נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין, צריכה להמתין צ' יום. אפילו קטנה או זקנה או עקרה או אילונית, ואפילו בעלה במדינת הים או סריס אדם או חולה או חבוש בבית האסורים, והמפלת אחר מיתת בעלה, ואפילו בתולה מהאירוסין, צריכות להמתין תשעים יום.

[2] בית יוסף אבן העזר סימן יג: הא דלא יתארסו היינו שלא יתקדשו אבל לשדך מותר וכן מבואר בתשובת הרא"ש בתחלת כלל נ"ג (סי' א) ועיין שם. וכן בתרומת הדשן סימן רי"ז. ומכל מקום צריך להזהר מלתת רשות לשדך אם לא ע"י שישבעו המשדך שלא יכנס בבית המשודכת עד סוף הזמן כדי שלא יבואו לידי תקלה

[3] שו"ת שבות יעקב חלק א סימן צו: תשובה הא מילתא כבר אמורה ונודע ומפורסם מגודל החלוקה שנפל בענין זה פה בין המורים על שאלה כזו במניקה אי מותר לילך לבית המשודכת או לא והאוסרים גזרו בנידוי וחרם על המשודך שלא לילך לבית המניקת ושישבע על זה כמ"ש בחלקת מחוקק סי' י"ג ס"ק א' וס"ק ט' והמתירין רצו לדחות דברי הח"מ דדוקא גבי הבחנה החמיר הב"י משא"כ במניקת ומעוברת חבירו דקילא טפי וגם בבית הלל פסק דלא כהח"מ בזה יע"ש והאריכו בתשובותיהם וכן העידו בשם מו"ח זקיני הגאון המפורסם מהר"ש נר"ו שלא מיחה מעולם בדבר ונעשו אגודת אגודת ואני אומ' דודאי הרוצה להחמיר ולעשו' משמר' למשמרת הרשות בידו מ"מ המיקל לא הפסיד וכ"ש שלא לגזור בנידוי ולהשביע' בדוקא והמקור דין הוא מב"י שכתב כן לגבי הבחנה ומ"מ השמיטו בש"ע ואף רמ"א שהעתיק דבריו בהג"ה סי' י"ג לגבי הבחנה מ"מ לא כתב כלל שישבעו על זה רק כתב בסתם שלא יכנוס עמה בבית וגבי מניקת ומעוברת לא כתב כלל מזה כי כל זה הוא רק חומרא האחרוני' והבו דלא לוסיף עלה ואפשר דהבחנה חמיר טפי וכדמשמע מלשון פוסקים ראשונים ואחרונים אף דמשמעות קצת פוסקים להיפך מ"מ אין להחמיר בזה כלל שהוא רק חומרא בעלמא