טבילת קערת שערות סבתא

מה הדין אם המקווה של הכלים איפה שאני נמצא הוא קטן יותר וא"א להכניס לשם את הקערה?

שלום,
זה לא נחשב כלי סחורה?

יש להעיר:
א. מלבד הקערה הגדולה ישנו גם קונוס קטן שמניחים בו את הסוכר, והוא עשוי מתכת. וא"כ הוא גם צריך טבילה.
ב. מדוע זה דומה לסכין של שחיטה, שם הבשר עדיין לא ראוי לאכילה ואילו כאן הסוכר ראוי לאכילה, בין לפני עשיית השערות ובין לאחר עשיית השערות. וכמו כל סיר בישול שמטבילים עם ברכה למרות שמכניסים את האוכל בשעה שהוא לא מבושל ולא ראוי לאכילה.
ג. האם יש איזה שהיא דרך להטביל זאת, מבלי להסתמך על הקולות של "מכשירי חשמל", ושל פירוק אומן, שהוא דבר מורכב מבחינה הלכתית. (לא בכל מכשיר ניתן להגיע לרמת פירוק שרק אומן יכול להרכיבו שוב).

1. בכלי שמיועד לבישול כגון סיר, אין תנאי שיעלה על השלחן, כיון שהוא כלי שמכשיר את הדבר לאכילה. וכי בלנדר, ותבנית אפיה, ומקצף וכו' וכו' עולים על השלחן?? כבודו כנראה החליף בין סירים לבין כלי איחסון, שלגבי כלי איחסון יש קצת פקפוק באחרונים אם חייבים בטבילה כשלא רגילים להביאם לשלחן, וגם בזה מסקנת הפוסקים היא להטביל בלי ברכה. (עיין טבילת כלים להגר"צ כהן פרק י"א הערה י"ג, סיכום דעת הפוסקים בזה).

2. השאלה לא היתה מקצועית אלא הלכתית, האם ישנה איזו עצה לפטור מטבילה, כי לא שייך להטביל כלי זה. ואני לענ"ד לא מצאתי היתר מובהק לכתחילה, ומכיון שזו שאלה מעשית (התקשרו אלי לשאול, וגם אני מכיר אנשים שמחזיקים מכשיר כזה בקביעות, וגם פוק חזי שמוכרים שערות סבתא בכל מקום), לכן אני מתלבט.
אמנם הצעתי לו, שיסמוך על הפוסקים שמכשירי חשמל אינם צריכים טבילה, בצירוף שיפקיר את הכלי, ובצירוף שיתן לאומן לפרק ברמה כזו שרק אומן יודע לתקן. (כיון שבכל אחד מעצות אלו ישנו פקפוק בפוסקים, לכן המלצתי לו על הכל ביחד).
מה אומר כבודו?