שאלה:
שלום לכבוד הרב
אני עובד כבר למעלה מ-10 שנים בתלמוד תורה. בחוזה העבודה מופיע התחייבות של המעסיק לתשלום תוספת לחגים (משכורת 13).
לאחר כשנתיים שהמעסיק לא שילם על תוספת חגים, הוא החתים אותי על מסמך חדש נספח להסכם העבודה, שאני מסכים שהחוב שהצטבר עבור תוספת חגים ייחשב כחוב שהוא יהיה רשאי לפורעו רק כשירווח לו.
עכשיו המעסיק הציג דרישה חדשה, הוא ביקש שאחתום על ויתור תשלום תוספת חגים מכאן ואילך, ועל חוב העבר שהצטבר, אם אני רוצה לקבל את הכסף אני נדרש לוותר על 50% ובתמורה אקבל את היתר במזומן.
לאחר דין ודברים הציג המעסיק סוג של פשרה, שהוא ישלם במזומן רק על 40% מהחוב, ובתמורה המעסיק מתחייב שמכאן ולהבא הוא כן ימשיך לשלם לי על תוספת חגים, ובתנאי שאני מסכים שזה ייחשב כחוב מצטבר שיפרע לי רק כשירווח לו כנ"ל. ומצידו הוא מתחייב ששמורה לי הזכות בעתיד בכל מועד שאחפוץ לוותר על החוב המצטבר עבור תוספת חגים, ובתמורה אקבל 10% נוספים על חשבון חוב העבר כנ"ל.
אמנם חתמתי על הסכם הפשרה, אך כל זה נעשה מתוך לחץ מובן של יחסי עובד ומעביד, ומתוך דאגה לגורל העתיד במקום עבודה זו, ומתוך מסקנה כאימרת הקלישאה טוב חתול אחד בשק וכו' – שלכל הפחות אקבל לפחות 50% מהחוב מאשר לא כלום.
שאלתי: לאור סדר השתלשלות העניינים, ולאור העובדות הנ"ל, איזה תוקף יש להסכמים החדשים? ואיזה משקל יש לחתימות על הויתורים מצידי? והאם בעתיד הנכון אוכל לתבוע את המעסיק על כך?
תודה רבה ובברכת כטו"ס
תשובה:
שלום וברכה,
השאלה שלך אכן הוא נושא לדיון צריך לבדוק אם הייתה פשרה או מחילה. הטוב ביותר שהייתה מוסר מודעא לפני החתימה שכל החתימה נעשית מתוך אונס ולא מתוך רצון. וטוב שתעשה כזה שטר שמסור מודעה בפני שניים שאתה מבטל על מחילה או הסכם שהמעביד יעשה איתך על החובות שחייב לך. וכמובן שבעתיד תוכל לתבוע את המוסד יש כאן בסיס לתביעה. ראה שו"ע סימן רה ושם בסעיף ו.
בהצלחה.
