שאלה:
שבוע טוב.
הייתה לי שבת מאוד מורכבת עם הילדים,בעיקר עם הילדה.
כמעט בכל פעם שהיא אצלי בשבת,היא מתחילה לצרוח ולבכות בדמעות כמעט מבלי להפסיק,שהיא רוצה את אמא שלה,שהיא לא יכולה להחזיק שבת שלימה,שהיא לא רוצה לשמור שבת,שהיא רוצה ללכת לאמא שלה,שקשה לה שאצלי היא לא יכולה לעשות את הדברים שהיא הכי אוהבת לעשות.
אני לא מצליח להתמודד עם זה,אין לי ממש מה לענות לה,קק אמרתי לה שאם היא רוצה,היא יכולה שלא לבוא אלי בשבתות וזה רק גורם לה להגביר את המצוקה שלה ולומר שהיא אוהבת גם אותי וגם את אמא שלה אבל היא לא רוצה לשמור שבת והוא מתגעגעת לאמא שלה.
אני לא יודע כבר מה לעשות, כמה שאני משקיע ומשחק איתם, מוותר על תפילות במנין (כי אין לי ברירה אין מי שישמור עליהם במקומי), בקושי מצליח ללמוד משהו בשבתות שהם איתי, אני יותר ויותר משקיע בהם, אבל הגירושין קשים להם ומשפעים מאוד מאוד ועל זאת נוסיף את הפער הבלתי נתפס בין אמא לאבא והם פשוט לא יודעים איך לעכל את זה.
תשובה:
חברי ורעי היקר, אינני יודע מה לומר… ההתמודדות היא קשה קשה קשה… אבל חשוב מאוד מאוד מאוד לא ללחוץ עליה! אל תאמר לה לא לעשות כך ולא כך, בכלל לא לומר ולא ללמד! אתה מצידך תשמור שבת ותתן אוירה של שבת, אבל אם היא מדליקה אור – שתדליק, היא מציירת – שתצייר, אתה לא מגיש את הדברים, אבל אל תמנע. מניעת הדברים והאמירה כל השבת, לא! "זה אסור וזה אסור", וכך מתנהגים ולא כך, ממאיסה עליהם את השבת והם לא יכולים להכיל את זה. בסך הכל הם עדיין לא הגיעו לגיל מצוות, הנושא הוא חינוך, ובחינוך צריך דבר ראשון להסתכל על הבסיס הרעיוני של הדבר… מה יקרב ולא ירחיק, לכן לדעתי תתיר מעט את הרצועה.
אני בטוח שלא מפריע לה שום דבר אמיתי בשבת, הרי סך הכל יש הכל, אוכל טוב משחקים אבא וכו'… מה שמעיק עליה אינו חסרון ספציפי, אלא האוירה הלחוצה שכוללת 1. "ללמד אותה מה אסור". 2. עצם הדבר שזה "אסור"… ואת הדבר הזה תדלל לגמרי, תספק כמה שיותר שבת יפה, ותמנע ככל האפשר מהמילה הזו.
הרי גם בבית חרדי מלידה עם שני הורים גם כמעט ולא יוצא לדבר בשבת על מה שאסור, זה אוטומטי וטבעי. תעלים עין, תן שבת שבתית, ואל תשים לב מה היא עושה בעצמה עם הענין הזה. אני בטוח שזה לא קל, אבל זו הדרך היחידה שהיא לא תקבל ממש טראומה מהנושא של השבת. תוותר וזה בסדר גמור על אחריותי המלאה, ביטולה זהו קיומה.
הנקודה הכי הכי חשובה, לעולם, אבל לעולם אל תגיד לילדה שהיא יכולה שלא לבוא אליך! אל תתן שום תחושה שכביכול אתה מוכן לוותר עליך, רק תחבק ותאמר לה ישר עמוק לאוזן שהיא כל חייך ושמחתך ואהבתך. תראה לה את הכוכבים בחוץ ותספר לה שאתה הולך לקטוף לה אחד… גם כשתהיה בת 18 אל תאמר לה לעולם "אצלי בבית שומרים שבת"… לעולם לא. תאהב ללא תנאים וללא דרישות.
בשורות טובות והרבה נחת.
כל כך כל כך תודה!
כבודו הקל עלי מאוד, אני כל כך מעריך את כבודו!
הערכתי אליך גוברת מרגע לרגע, ואני שמח שהשם זיכה אותי להכיר אתכם!
אני מתחיל ליישם את האהבה והחום לילדים שלי מעל הכל, ואגם אם חלילה יצאו מחללי שבת (חס ושלום) אני תמיד תמיד אוהב אותם, אני עשיתי מסירות נפש של שנים, סבלתי ולא פירקתי בית במשך שנים עבורם, עד שבאמת לא הייתה ברירה אחרת, משמיים רצו ונתנו בלימה רצון עז להתגרש.
*בליבה
ברור לי לגמרי האהבה שלך, הבעיה היא שלייעץ לאחרים קל, ואילו האב כשהוא רואה את בתו רוצה לצייר בשבת, הוא מתפלץ ולא נותן, כל זה יחד עם החינוך הישיר מידי יוצא אוירה לחוצה, תנסה להנתק לגמרי, ולתת להם שבת נעימה, זה מאוד חשוב. מתפללים עליך.
גם כאשר אתה רוצה למנוע, אסור שזה יהיה מתוך לחץ פנימי, כי זה משדר החוצה, פשוט תעסיק אותם עם הרבה אהבה. הילדה רוצה לצייר, בקשה. אתה לוקח את הילד לספה עם ספרון חמוד [חשוב מאוד שיהיו לך בבית משחקים שהם אוהבים ספרונים וממתקים], יושבים יחד על הספה ואתה מחבק אותו חזק ביד ימין, ומתרכז בו מאוד, לספר לו לשעשע אותו, היד השניה פנויה… אם תעשה את זה נכון, סיכוי גדול מאוד שתוך דקות ספורות גם היד השניה תתאכלס הציור לא מעניין, וזה לא רק חשוב כדי לחנך לשבת, שזה שולי, אלא זה יתן להם בריאות הנפש, יציבות, אהבה ללא תנאים וכו'. צא איתם לגן השעשועים, תשחרר אותם ותשתחרר איתם.
קראתי את הסיפור מהצד וחיזקתם אותי מאוד! אשריהם שזכו באבא כמוך!
השאר תגובה