שאלה:
היחסים שלי ושל אבא שלי מגיעים הרבה פעמים לנקודת רתיחה, ובמצבים כאלה הרבה פעמים נאמרים דברים שלא צריכים היו להיאמר. האם אפשר "להפריד כוחות", דהיינו שלא אדבר איתו מטוב ועד רע למרות שהוא מבקש ממני לעשות עבורו דברים, או שהדבר בעייתי מצד כיבוד הורים? ( שמעתי פעם שיש מי שאומר שכשלא מסתדרים הבן יכול לעבור למקום אחר. האם אפשר להשליך משם על המקרה שלי?)
תשובה:
חלילה וחס! יש לעשות עבודה פנימית עמוקה מאוד בכל הענין הזה של כיבוד הורים, לא בורחים ממצוה עמלים עוד ועוד עד שמקיימים אותה בשלימות! תעשה עם עצמך עבודה פנימית לחשוב לא רק על עצם המצוה אלא גם מה ההורים בשבילנו, כמה טיפלו ועשו וחשבו וכו' וכו', איך אפשר להיות כפויי טובה?
בשורות טובות.
לצערנו יש מקרים של הורים מתעללים, שהרבה פעמים משאירים צלקות נפשיות לאורך זמן- שם קשה לחשוב על "כמה טרחו" וכו'
שלום רב,
כותב השו"ע יו"ד רמ י: "מי שנטרפה דעת אביו או אמו – משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם, עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד, מפני שנשתגעו ביותר – ילך לו ויניחם, ויצווה לאחרים לנהגם כראוי". לכאורה גם ההלכה מכירה בכך שאם לא עומד בכיבוד הורים יכול להשתמט מקיומה בגופו (כמובן אחרי שניסה לעבוד על מידותיו). להגיד ש"אנחנו לא בורחים" לא כ"כ מסתדר עם ההלכה הזאת
נכון מאוד.
"נשתגעו ביותר" שזה יותר מ"נטרפה דעתם" זה מקרה קיצון…
השאר תגובה