גזירות שמים – ראש השנה

שאלה:

מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה. מה קורה עם המשכורת שעבדנו עליה באלול וקבלנו בתשרי? לאיזה שנת תקציב זה נחשב/נכלל? וכן הגזירה של ר"ה שניתנת לשלוחי ב"ד בהו"ר מה קורה בימי הביניים? לאיזה גזירה זה משתייך? אותה שנה הרי השלוחים עדייין לא יצאו. אז זה שייך לאשתקד?

תשובה:

תשובה:

שלום וברכה

לגבי המזונות נאמר בגמרא שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה, הרי שכל מה שנכנס לו בין ראש השנה זה לחברו נכלל בשנה זו, ומה שנכנס אחר כך שייך לשנה הבאה, אין לזה קשר כנראה עם נושא השלוחים, שזה כנראה לא מדבר על כלכלתו הסטנדרטית של האדם, אלא על התרחשויות שכר ועונש שיקרו איתו.

נרחיב מעט:

הגמ' במסכת ביצה דף טו עמוד א אומרת: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו א"ר אבהו מאי קראה (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (תהלים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב (בראשית מז, כב) ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה מר זוטרא אמר מהכא (משלי ל, ח) הטריפני לחם חקי" וכלומר בגמרא זו מבוא שיש קצבה מדויקת של מזון ומחיה לאדם שהיא קבועה לו והיא נקבעת בראש השנה לכל השנה הבאה והגמ' לומדת זאת מן הפסוק שנאמר על ראש השנה תקעו בחודש שופר כי חוק לישראל וחוק מסבירה הגמ' הוא חוק קביעת המזונות. נמצא שמה שנקבע בראש השנה הוא קצבה לכל השנה כולה, ומשכך אפשר שבכלל קצבה זו גם המשכורת שניתנת לו על חודש אלול, והמשכורת לכשעצמה יכולה להחשב בכלל קצבת המזונות והצרכים למחייה של השנה שעליה נחתם כעת הדין ואין זה משנה על מה היא מגיעה ממפני שכל הנידון הוא קביעת המזונות המיוחדים לאדם לאותה השנה

ועי' גם ברש" כאן על המקום "כל מזונותיו של אדם – כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו:" שלכן יש להיזה ר מלעשות הוצאה מרובה שהרי יש סך מוגבל וקצוב שבו הוא יכול להישתמש בזו השנה, ויראה לנכון שלא להפסידו כי הרי אם יפסדו אין לו מהיכן לקחת. ומכל מקום הדבר נקבע על כל התקופה שמראש השנה. ולמרות שהשליחים באים בהושענא רבה הרי שהקביעה היא בעצם על תקציב של שנה שלימה, ומה שהוציא מראש השנה הוא בכלל התקציב הזה שאמנם נחתם ונקבע רק לאחר שהחל כבר את ההוצאות של השנה

ויש לדעת גם שזהו עיקר הדין של ראש השנה וכמו שלמדנו בדרשת הרמב"ן לראש השנה מופיעה בספר כתבי הרמב"ן בדרשה זו הרמב"ן מאריך לבאר את ענינו של ראש השנה כשבתון וכמועד ומעמיק ומבאר את ענינו של הדין שנקבע בראש השנה "אבל כך הוא הענין הזה, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו ונדון כל אחד ואחד בעניני העולם הזה, אם זכה לתת לו חיים ושלום ועשר ונכסים וכבוד או נתחייב למות בשנה זו או ליסורין וצער ועוני, כללו של דבר על כל ענין שבגוף ושבעולם הזה כגון בני חיי ומזוני, אבל אינו נידון על הנפש אם תזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא או תתחייב לגיהנם ואבדון" וביאור הדברים הוא שבאמת קביעת ראש השנה היא מיוחדת ופרטית לכל אדם ואדם ונידון כל אחד על החלק המיוחד לו בעולם הזה על כל עניני הגוף כל הצרכים שיש לאדם לקיומו כאן בעולם כפרנסה ובריאות ובנים וחיים ומזונות. ולא דין על נפשו ושכרו בעולם הבא. והיינו כמו שהבאנו מדברי הגמ' שיש כאן קביעת מעין תקציב לשנה הבא מה הפרנסה שתיה לו איזה שפע הוא יקבל, זה בעצם מסגרת וכמו שהפסוק מכנה זאת 'חוק' היינו קביעות המזונות והפרנסה לכל השנה. אמנם שכר ועונש על עבירות ומצוות שעושה האדם בימי חייו הרי שלפי דברי הרמב"ן אינם שייכים כלל לדין של ראש השנה, וכמו שהוא מאריך לבאר שם שעליהם הנידון נידון רק במבט כולל וסופי בסוף חייו וביום הדין הגדול לעתיד לבוא ביחס לכל באי העולם. אך ראש השנה מיוחד כאמור לקביעת חוק המזונות וצרכי העולם.