שאלה:
שלום רב,
הארחות צדיקים (שער הכעס) כותב: "ואמר החכם: כשתרצה לחבר עם אדם – הכעיסהו. ואם יודה לך האמת בשעת כעסו התחבר לו. ואם לאו עזוב אותו".
ורציתי לדעת האם דבריו הם הלכה למעשה, דהיינו שאפשר להכעיס בכונה אדם אחר כדי לדעת האם להתחבר לו, או שזה רק דוגמא.
אני מסתפק למה אין לחשוש לאיסור מסייע לדבר עבירה (שכידוע הכעס הוא דבר נורא, וגם הארחות צדיקים האריך בגנות הכעס ובאיסורו).
תודה רבה.
תשובה:
אני מניח שלא מדובר על כעס כפשוטו, שהרי אסור לצער את השני, נאמר בתורה ולא תונו איש את עמיתו… אלא הכוונה שיש לבחון כיצד הוא מגיב במצבי לחץ, שם האדם נבחן. וגם לא הייתי ממליץ לבדוק אנשים בשעת כעסם כיום כי לא כל אחד באמת בדרגה זו, בוודאי ובוודאי שניתן להכיר על בן אדם אם הוא אומר את האמת בזמני מצוקה או לחץ ואיך הוא מתנהג בהם, ואפשר שזו כוונת האורחות צדיקים שבזמן כעס או מצוקה וקושי אם האדם עדיין מודה על האמת גם כשזה כרוך באיזה מצוקה או שהדבר איננו מובן מאליו הרי שאכן כדאי להיות בחברות עימו, וניתן ללמוד זאת על בן אדם גם בלי להכעיס אותו ממש אלא לפי התנהגותו ועד כמה הוא מעריך את אמירת האמת בכל מצב. ואפשר לדבר על כך בתור דוגמא או שאלה מהחיים ולבדוק איך הוא מגיב, או לבחון באמת זמן מצוקה אך כאמור באמת לא כל אדם בכזו דרגה ואין טעם להכניס אדם לכך.
ה' יזכנו.
תודה רבה על התשובה !
אגב, חשבתי על מה שעשו דוד ויהונתן, שדוד לא בא בראש חודש, כדי לבדוק אם שאול יכעס או לא. האם אי אפשר להביא ראיה מכאן שהדבר מותר לגרום לאדם שיכעס כדי לבדוק מה יש בלבו ?
[אולי יש לחלק ששם מדובר בפיקוח נפש, ועוד שלא גרם לו באופן ישיר לכעוס אלא רק ב"גרמא" (שלא בא)].
תודה
מה היה לו לעשות? אם היה מסתכן ובא יתכן שהיה הורג אותו…
למה א"א לעשות כהגמ קידושין לב. בשעת ריתחא וכו'
דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה, אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח. ודלמא רתח, וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול! דמחיל ליה ליקריה. והא קעבר משום בל תשחית! דעבד ליה בפומבייני. ודילמא משום הכי לא רתח! דעבד ליה בשעת ריתחיה.
יפה !
קודם כל יש לציין (בודאי שאתה יודע את זה, אלא אני כותב לכל מי שלא עיין בגמרא) שה"לפני עור" שהבאת אמור על זלזול בכבוד האב (הגמרא עוסקת בעניני כיבוד אב ואם. ועיין שם רש"י ד"ה ודלמא רתח).
וכתבו התוספות (ד"ה דמחיל ליה ליקריה) דצריך לומר שהודיע לבנו שמוחל לו שלא יהא כמו נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה.
והריטב"א כתב שם: "הא דאקשינן ודלמא רתח ואיכא משום ולפני עור לא תתן מכשול ופרקי' דמחיל ליקריה. קשיא לי דהא מכל מקום לא ידע בריה דמחיל ליה ליקריה והוי כמי שעלה בידו בשר כבש ונתכווין להעלות בשר חזיר שצריך כפרה כדאיתא ביבמות ונדרים ואפשר דבלאו דלפני עור לא תתן מכשול כיון שהיא לאו כולל לא מחמרינן ביה כולי האי ושרינן בהכי כדי לנסותו ולהדריכו בדרך ישרה".
יוצא מדבריו ש"כדי לנסותו" "ולהדריכו בדרך ישרה" מותר, ואין לחוש לאיסור לפני עור לא תתן מכשול.
לפי זה, יתכן שלנסות אותו על זה מותר, כשרוצה להדריכו בדרך ישרה, מה שאין כן מדברי הארחות צדיקים שהבאתי (שגם רק לבודקו אולי זה מותר).
ואם תאמר שמלבד ה"לפני עור" שיש לגרום לעבור על כיבוד אב ואם, יש גם איסור "ודלמא רתח", היינו שיכעס, נראה לי שלא רצה שיכעס, דלא מסתברא דאב ת"ח היודע חומר האיסור והסכנה שיש בכעס ירצה לבדוק אם בנו יכעס (עיין למשל נדרים דף כב). וכתב החכמת שלמה (ד"ה דמחיל ליה): נ"ב ורבה בר רב הונא לא בא אלא לידע אם בנו קפדן הוא ודו"ק", וקפדנות אין זה כעס, הגם שזה יכול לגרום דברים לא טובים. ועיין בבן יהוידע (תענית ד ע"א ד"ה כל תלמיד חכם).
אי נמי יש לומר שפשוט שלא רצה שיכעס אלא רצה לבדוק האם מתוך הרתחנות "הטבעית" שיש לו ("ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם הּ". תענית ד ע"א), יבא לזלזל בכיבוד אב (ולפי הריטב"א הנ"ל נראה שאין חשש).
וכתב המהרש"א (תענית ד ע"א, חידושי אגדות, ד"ה דרתח כו'): "לפי שהכעס הוא ממדות הגרועות כמפורש במסכת נדרים אמר דיש לדון הת"ח לכף זכות דאורייתא כו' שהתורה היא דבר רוחני דומה לאש כמ"ש אש דת למו שהיתה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה וכשתבא התורה בגוף הת"ח היא מרתחת את הגוף ומביאו בטבע לידי כעס שהוא מרתיח הלב ומסיק דבעי למילף נפשיה כו' דהיינו להרגיל עצמו כדי להרחיק עצמו ממדה רעה זו גם שהוא ת"ח כמ"ש ההרגל על כל דבר שלטון". ויש לדייק מדבריו "וכשתבא התורה בגוף הת"ח היא מרתחת את הגוף ומביאו בטבע לידי כעס שהוא מרתיח הלב" שהרתחנות וכעס הם שני דברים נפרדים, ועליו להזהר שעל ידי הרתחנות לא יבא לכעס. ועיין בבן יהוידע (ד"ה האי צורבא מרבנן).
חזק !
השאר תגובה