ברכה על משחת שיניים כשבולעים אותה

אני מבין שכבוד הרב סובר שאין לברך על תרופה שיש בה טעם ?כי "אין כאן שום כוונת אכילה, וזה לא דבר מאכל,
… ואין זה דרך אכילה והמטרה לא היתה אכילה " ?

כבוד הרב כתב "הרבה יותר גרוע ממטעמת"
לאחר ששאלתי כאן, מצאתי שבספר וזאת הברכה [עמ' 332] כ' וז"ל "עוד נ"מ לדין מטעמת – המצחצח את שיניו במשחת שינים שיש בו טעם טוב ממש, [שאם יש לו קצת טעם שלא יהיה מר י"א שאינו חייב בברכה שאין זה נחשב לאכילה, ודומה לדין תרופה עם טעם חלש,ראה בירור הלכה מא' ס"ק ז'] לכאורה יש לדמות אותו לדין מטעמת, שעיקר כוונתו לצחצח את שיניו ולא להנות מטעם המשחה ולכן פטור מברכה, אך אם בולע בכוונת הנאה יש לדון בדבר: שלדעת הר"ח יתכן שחייב ברכה כיון שבולע, ואף לדעת הרמב"ם אפשר שפטר רק בטועם לצורך התבשיל, כי אז גם הבליעה לצורך הטעימה, שבלי שבולע לא ידע טעם הדבר. אך במקרה שלנו שאין שום צורך לבלוע המשחה ואם בלע בכוונת הנאה, אולי יתחייב ברכה, וצ"ע. ולכן יש להמנע מלבלוע משחה טעימה אז בודאי פטור מברכה אף שיש טעם טוב". עכ"ל.

הרב כת "לא הבנתי את הקשר, שם הוא ממש טועם מלח כדי לאוכלו".

וכאן הילדים ממש טועמים משחת שיניים כדי לאוכלו.

אגב, חקרתי את הילדים – מה הטעם שהם בולעים האם הם עושים כן משום שתוך כדי ההנאה של הטעימה זה בטעות גם נבלע להם, או שהם מכוונים לכך ורוצים בדווקא לבלוע, תשובתם נחרצת – רוצים לבלוע בגלל שטעים להם [אולי הרב יחקור את ילדיו ויופתע ג"כ … אולי …]