שאלה:
משחת שיניים שיש בו טעם, ובאופן שבולע את המשחה [כמצוי בילדים] האם צריך לברך עליה ?
תשובה:
שלום וברכה
למעשה אין לברך כיון שאין כאן שום כוונת אכילה, וזה לא דבר מאכל, הרבה יותר גרוע ממטעמת שאמנם נחלקו בה הפוסקים כאשר בולע מעט אם מברך, אבל הסברא מכל מקום למדנו שכאשר אין משמעות אכילה ואין זה דרך אכילה והמטרה לא היתה אכילה – לא מברכים.
מקורות:
ראה שו"ע סי' רי סעי' ב.
אבל אצל הילדים יש כוונת הנאה בזה והם אוהבים את זה ומחקים לזה [זה מתוק מאוד – בטעם תות וכדו'] ?
אני מבין שכבוד הרב סובר שאין לברך על תרופה שיש בה טעם ?כי "אין כאן שום כוונת אכילה, וזה לא דבר מאכל,
… ואין זה דרך אכילה והמטרה לא היתה אכילה " ?
עיקר הפעולה היא רחיצת השיניים, הבליעה כאן היא שולית, ונעשית בדרך אגב, ובצירוף השיטות שעל מטעמת לא מברכים גם אם בולעים, נראה שאין לברך.
לגבי ברכה על תרופת סירופ ממותק נחלקו פוסקי זמנינו, הגר"ע יוסף בחזון עובדיה ט"ו בשבט נקט שיש לברך, ואילו בנשמת אברהם שם בעי' ח הביא בשם הגרש"ז אויערבך שלא לברך, שכן בלשון השו"ע שם יש להסתפק, הוא כותב שאם שאוכל אוכלין או משקין לרפואה – מברך, כיון שנהנה. השאלה אם זה דוקא בדבר שבמהותו הוא אוכל, ורק בגלל שזה למטרת רפואה היתה סברא לפטור והחידוש שמברך, או גם דבר שבמהותו אינו אוכל הדין בו כך כיון שיש הנאת אכילה. אני מבין יותר את סברת הגרש"ז אויערבך, ומכל מקום כאן זה לכאורה עוד פחות מנידונם, כאן יש מטרה אחרת גם בעצם הפעולה לא רק בתכליתה, כלומר עיקר המעשה הוא הציחצוח, רק מה שנשאר הם בולעים, שם יש אכילה ממש, רק התכלית רפואה.
יעויין בסי' רב' ובמ"ב בס"ק כז', וע"ע בסי' רד' ס"א ובמ"ב שם ס"ק טו'
כל אלו משתלבים עם דברינו.
כבוד הרב כתב "ומכל מקום כאן זה לכאורה עוד פחות מנידונם, כאן יש מטרה אחרת גם בעצם הפעולה לא רק בתכליתה, כלומר עיקר המעשה הוא הציחצוח, רק מה שנשאר הם בולעים, שם יש אכילה ממש, רק התכלית רפואה".
יעויין בסי' רד' במ"ב ס"ק ה'
כבוד הרב כתב "הרבה יותר גרוע ממטעמת"
לאחר ששאלתי כאן, מצאתי שבספר וזאת הברכה [עמ' 332] כ' וז"ל "עוד נ"מ לדין מטעמת – המצחצח את שיניו במשחת שינים שיש בו טעם טוב ממש, [שאם יש לו קצת טעם שלא יהיה מר י"א שאינו חייב בברכה שאין זה נחשב לאכילה, ודומה לדין תרופה עם טעם חלש,ראה בירור הלכה מא' ס"ק ז'] לכאורה יש לדמות אותו לדין מטעמת, שעיקר כוונתו לצחצח את שיניו ולא להנות מטעם המשחה ולכן פטור מברכה, אך אם בולע בכוונת הנאה יש לדון בדבר: שלדעת הר"ח יתכן שחייב ברכה כיון שבולע, ואף לדעת הרמב"ם אפשר שפטר רק בטועם לצורך התבשיל, כי אז גם הבליעה לצורך הטעימה, שבלי שבולע לא ידע טעם הדבר. אך במקרה שלנו שאין שום צורך לבלוע המשחה ואם בלע בכוונת הנאה, אולי יתחייב ברכה, וצ"ע. ולכן יש להמנע מלבלוע משחה טעימה אז בודאי פטור מברכה אף שיש טעם טוב". עכ"ל.
אנו דנים כאן על קטנים שרוצים ונהנים מזה.
ועיין בשו"ע סי' ריא' ובמ"ב ס"ק יט'.
לא הבנתי את הקשר, שם הוא ממש טועם מלח כדי לאוכלו.
מעניין, כלומר בעל המחבר שם אכן מסופק בשאלה שלך.
יש לך כנראה טעות בציון
סליחה,פליטת קולמוס [ובימינו נכון יותר לומר מקלדת]
התכוונתי ל סי' רי' ובמ"ב ס"ק יט'.
הרב כת "לא הבנתי את הקשר, שם הוא ממש טועם מלח כדי לאוכלו".
וכאן הילדים ממש טועמים משחת שיניים כדי לאוכלו.
אגב, חקרתי את הילדים – מה הטעם שהם בולעים האם הם עושים כן משום שתוך כדי ההנאה של הטעימה זה בטעות גם נבלע להם, או שהם מכוונים לכך ורוצים בדווקא לבלוע, תשובתם נחרצת – רוצים לבלוע בגלל שטעים להם [אולי הרב יחקור את ילדיו ויופתע ג"כ … אולי …]
שם מדובר בטעימה כדי לדעת את הטעם ואם יכוין גם למטרת אכילה זה מצויין, כאן זה פעולת נקיון…
שם הוא בא לאכול מלח! כאן באים לצחצח שיניים, החילוק הוא כל מה שדיברנו…
הרב כתב "שם מדובר בטעימה כדי לדעת את הטעם ואם יכוין גם למטרת אכילה זה מצויין, כאן זה פעולת נקיון…"
אצל המבוגרים זה נכון, זה "פעולת נקיון" אבל הילדים לא מעניין אותם הניקיון, וראיה לדבר מכך שאם נשאל אותם מה אתם רוצים – לצחצח או ללכת לישון בלי לצחצח – מה התשובה ?
לכן … שם הוא בא לאכול מלח! כאן הילדים באים לאכול משחת שיניים.
לא משנה מה הם רוצים משנה מה הם עושים… הם יודעים מה הם עושים. עכ"פ נראה שאנחנו סתם חוזרים על הדברים, מיצינו פחות או יותר. יישר כח.
אני מאוד מעריך את סבלנותו של כ"ת ושטרח לענות לי, בברכת שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה !!!
לעונג לנו, בשביל זה אנחנו כאן..
השאר תגובה