שאלה:
א. בברכת מעין שלוש, יש דברים שאומרים (בסוף) 'על המחיה' (שזה מחו"ל), ויש דברים שאומרים 'על מחיתה שזה מהארץ' (שזה מהארץ), וכן ביין וכד', והשאלה היא איך אני יודע מה גדל בארץ ומה בחו"ל כגון אם היין הזה מענבים מהארץ או מחו"ל, וכן בלחם איך אדע אם הקמח מהארץ או מחו"ל?
ב.מדוע דוקא בברכת המזון יש זימון- למה שגם בעל המחיה לא יהיה זימן כגון אם אכלו שלושה (או עשרה) ביחד, ורוצים לברך שיהיה דין זימון?
תשובה:
שלום וברכה
בברכת על המחייה דוקא לא קיימת הסיומת הזו, אלא רק בפירות – על פירותיה, ובגפן – פרי גפנה. אם לא יודעים אומרים על הארץ ועל הפירות. בלחם השאלה לא רלוונטית.
הזימון הוא רק בדבר קבוע, סעודת קבע שיש קשר בין המסובים, באכילת עראי אין זימון ולכן באכילת דברי עראי לא מברכים.
וברוגעלך, וביין איך בודקים אם זה מהארץ או מחו"ל?
שוב, במיני מזונות זה לא רלוונטי, ביין, היקבים הישראלים משתמשים מן הסתם בכרמים מן הארץ.
למה במיני מזונות לא רלונטי? הרי גם שם אם זה של ארץ ישראל אומר 'מחיתה' ואם של חו"ל אומר 'המחיה'?
ב. ואיך יודעים בשאר פירות?
1. אינני מכיר הלכה כזו.
2. בדרך כלל יודעים, אין יבוא של ענבים בקיץ… תמרים תמיד מהארץ… ומה שלא יודעים אומרים על הפירות.
דרך אגב מצאתי מקור לזה שאומרים 'על מחיתה' – יעויין בברכי יוסף סימן ר"ח אות י' בשם הכפתור ופרח, כף החיים אות נח, חזו"ע עמ' קצ"ב.
אך כל זה לבני ספרד. ובאמת בני אשכנז נוהגים תמיד לומר על המחיה כיון שלא ניכר הדגן במראה או בטעם שהרי נשתנה בבישול. כ"כ הקצוה"ש סימן ס', אגר"מ (יו"ד סימן קכ"ט אות ד)
השאר תגובה