שלום,
שאלת רב:
נודע לי עכשיו שלפני כמה שנים בזמן שאחי ישב בכלא במשך חצי שנה אשתו בגדה בו עם גברים שונים. ישנם הרבה עדים לבגידתה לרבות חמתו אשר ראתה את בתה מספר פעמים מקיימת יחסים עם גבר בתוך רכב, חברו הטוב עמו קיימה יחסים ואשתו של חברו אשר התגרשה מבעלה בגלל בגידתו. אחי יודע רק על חברו הטוב ואינו יודע על הגברים האחרים והחליט להישאר עמה למרות זאת. השאלה היא האם אני צריכה לספר לו על אשתו שהתנהגה כפרוצה או להתעלם מהמצב בשביל לשמור על נישואיו למרות שאיני יכולה להסתכל עליו .
אודה על תשובתך בהקדם
תשובה:
שלום רב,
ודאי שאסור לך לומר דבר.
א. אינך יודעת כלום. הכל מבוסס על רכילויות. אני לא יודע מה שמעת מאמא שלה, אבל כמעט ברור לי שהיא לא ראתה אותם מקיימים יחסי אישות…
ב. גם אם היית יודעת בבירור, ברמה של ראיה, היה אסור לך לומר לו דבר. וראה במקורות.
מקורות:
הנודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סי' לה), דן אודות אדם שנכשל באיסור אשת איש ושב בתשובה, ושאלתו היא, האם עליו לספר לבעלה כי היא אסורה עליו כדי שלא יכשל באיסור סוטה בשוגג, או שמא אינו מחוייב לספר לו, משום שיהיה בדבר פגם משפחה גדול, מאחר שיש לאותה משפחה בנים חשובים וכו'. ויתכן ששייך כאן מה שאמרו חז"ל (ברכות יט,ב) "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה".
בתחילת דבריו דן מצד כבוד הבריות שבדבר, ודימה את הנידון למחלוקת הרמב"ם והרא"ש, בענין מי שרואה בגד כלאים על חברו בשוק. הכלל הוא, שאין אומרים "גדול כבוד הבריות וכו'" במקום שהעבירה נעשית ב"קום עשה", אלא רק כאשר היא נעשית ב"שב ואל תעשה" (ראה ברכות שם). ולדעת הרמב"ם, הרואה את חברו לבוש כלאים בשוק, חייב לומר לו זאת כדי להצילו מאיסור כלאים בשוגג, משום שלדעתו הדבר נחשב שעובר על האיסור ב"קום עשה". ולדעת הרא"ש, אינו חייב לומר זאת לחברו, משום שלדעתו הואיל והלובש שוגג, אין זה נחשב שעובר על האיסור ב"קום עשה" אלא ב"שב ואל תעשה". ועיין שו"ע יו"ד סי' שג, שפסק המחבר כדעת הרמב"ם, והרמ"א שם פסק כדעת הרא"ש. ולפי זה כתב הנודע ביהודה, שהואיל והבעל שאינו יודע דבר יעבור על האיסור בשוגג, אזי הנידון אם הבועל חייב להודיע לו שאשתו נאסרה עליו, תלוי במחלוקת זו.
והוסיף הנודע ביהודה, שיש לומר שגם לדעת הרמב"ם, יתכן שהבועל אינו חייב להודיע לבעל, וזאת על פי מה שכתבו התוס' (ברכות כ. ד"ה שב) שאיסורי נזירות, הואיל ואפשר להישאל לחכם על הנזירות ולהתירם, קלים הם משאר איסורים, ועל כן כבוד הבריות דוחה אותם גם כאשר עוברים עליהם ב"קום עשה". אם כן, איסור אשה שנטמאה לבעלה, הוא גם איסור שניתן להתירו, שהרי כתבו התוס' (ראה לעיל), שכאשר האשה אומרת טמאה אני לך, הפקיעו חכמים את הקידושין והפכו אותה לפנויה. על כן, גם לדעת הרמב"ם יש לומר שאין הבועל חייב להציל את הבעל ממנו.
אולם מסקנת הנודע ביהודה היא להחמיר, ולדעתו אפילו לפי הרא"ש חייב הבועל להודיע לבעל שאשתו אסורה עליו, משום שמה שכתב הרא"ש שאין חיוב לגלות, זהו רק באיסור כלאים וכיוצא בזה, שהחוטא עובר על האיסור פעם אחת, אולם במקרה שהבעל אינו יודע שאשתו אסורה עליו, אזי בכל ימי חייו יעבור על איסורים רבים, ובמקרה כזה לכל הדעות יש חיוב להצילו מן האיסור.
וראה שם עוד, שהשואל העלה סברא, שהואיל ויתכן שהבעל לא יאמין לבועל, מדוע שיאמר לו את הדברים לחנם. ועל זה השיב הנודע ביהודה, שאין זו סיבה להימנע מלגלות לו. שהרי אילו יאמין לו הבעל, הלא ודאי יהיה חייב לגרשה, משום שאז יהיה אצלו האיסור ודאי, ועל כן גם כשיש ספק אם יאמין לו עליו לגלות, משום שיתכן שבכך הוא מונעו מלעבור על איסור.
אולם הדברי חיים (או"ח ח"א סי' לה) דחה את דברי הנודע ביהודה, ודעתו שאין הבועל חייב לגלות לבעל שאשתו אסורה עליו.
לשיטתו הביא ראיה מהסוגיא בשבועות (ל,ב), שאמרו שם שאם תלמיד חכם יודע עדות לחברו, אינו חייב לבוא ולהעיד עבורו בבית דין של פחותים ממנו, משום שאין זה מכבודו. אולם דין זה, אמור רק בדיני ממונות, אבל באיסורים, "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה". רש"י שם פירש [וכן הביאו התוס'], שאיסורים היינו כגון שבית דין באים להתיר אשה להינשא, ואותו תלמיד חכם יודע שבעלה חי, ועל זה אמרו שחייב לבוא ולהעיד אפילו שאין זה מכבודו. ובתוס' שם הקשו (ד"ה אבל), והלא גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ועיי"ש מה שתירצו. על כל פנים מוכח מדבריהם, שהבינו שבנידון זה של היתר האשה להינשא, שייך הדין של "גדול כבוד הבריות", ואפילו שאם לא יעיד החכם, יעברו האשה ובעלה איסורים כל ימיהם. ומוכח שאף במקרים כאלו נוהג הדין של גדול כבוד הבריות, ולא כדברי הנודע ביהודה.
עוד הוסיף, שאפילו לדעת הרמב"ם שיש חיוב להציל את החוטא אפילו אם הוא שוגג, מכל מקום אין הבועל חייב לגלות לבעל שאשתו אסורה. וזאת על פי מה שהרמב"ם עצמו מודה באיסורי כהונה ונזירות, שבמקום שיש בדבר משום כבוד הבריות, אין חיוב לאדם למנוע את חברו מאיסורים אלו, משום שהם קלים משאר איסורים שכן אינם שווים בכל אדם (עיין בזה בנו"ב שם).
מעתה, אם מצאנו שהקל הרמב"ם שכבוד הבריות דוחה איסור שאינו שווה בכל, בודאי שהוא דוחה ספק איסור דאורייתא, שהלא ספק איסור אינו יותר חמור מאיסור ודאי שאינו שווה בכל [ובפרט לדעת הרמב"ם עצמו שספק דאורייתא מותר מן התורה]. במקרה שהבועל היודע שהאשה נאסרה על בעלה, אין כאן יותר מאשר ספק איסור, שהרי יתכן שגם אם יאמר לבעל, הבעל לא יאמין לו, ולא יהיה עליו איסור להמשיך להיות עם אשתו. ועל כן במקרה זה גם הרמב"ם מודה שאינו חייב לגלות לו משום כבוד הבריות [וראה שו"ת עמק שאלה (סי' פג) שהביא בשם הרב פעלים (ח"א אבה"ע סי' א) סברה נוספת, שכל מה שהחמיר הרמב"ם לענין כלאים, הוא משום שהרואה יודע בבירור אימתי חברו עובר על האיסור, מה שאין כן הבועל, שהלא אינו יודע אימתי יעבור הבעל על האיסור, ובאופן זה אינו חייב לגלות לו ולהצילו מן האיסור].
ועוד הוסיף שם, שאין לומר שחייב הבועל להודיע, כדי שלכל הפחות האשה תינצל מאיסור [שהלא אצלה אין הדבר בספק, שהרי היא יודעת בודאות שנבעלה], שכן יש לומר שהאשה אינה בקיאה בהלכה זו שהיא אסורה על בעלה, והיא נחשבת כ"אומר מותר", ועל כן אין חיוב להפרידה מבעלה [וכן כתב הנו"ב].
ולענין דינא, הרבה אחרונים הקילו כהכרעת הדברי חיים. וראה יביע אומר (ח"ט אבה"ע סי' י) שהביא פוסקים רבים שנקטו כן לדינא. ובשו"ת עמק שאלה (סי' פג) הוסיף, שאפילו בלא הטעם של כבוד הבריות גם יש להקל, שהרי יתכן שהבעל לא יאמין לו, ונמצא מוציא שם רע לחינם. וכן הכריע גם בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רפז).
כבוד הרב, לפי הפנייתך למקורות אני מבינה ששאלתי לא הייתה ברורה.
הבועל סיפר לבעל וגם אשתו סיפרה לבעלה על בגידתה. אחי החליט להישאר עמה כי חשב שזה רק גבר אחד אבל עכשיו התברר שהיו עוד בועלים חוץ מחברו הטוב של הבעל. אז שאלתי המדויקת היא האם יש לספר לאחי על הבועלים האחרים או שאין לו איסור להמשיך להיות עם אשתו למרות הבגידות המרובות ?
סליחה אני מתנצל שלא הבנתי.
אם בעלך מאמין לאשתו ולבועל, זה בעיה אסור לו לחיות עימה. (אולם מעיקר הדין ודאי שאינם נאמנים. בפרט שהוא לא יודע על "רגלים לדבר" בנוסף להודאתה. לכן היינו אומרים לו שחכמים אינם מאמינים לה, כך שגם הוא לא חייב להאמין לה).
ובכל מקרה אין טעם לומר לו על עוד בועלים, משום שממילא היא כבר אסורה לו, עוד אחד או פחות אחד כבר לא יוסיף דבר. אין טעם לדבר איתו בכלל על הנושא.
השאר תגובה