קינא לה הבעל שלא תתייחד עם שום אדם בעולם

[1] מאירי (סוטה יח ע"ב), וכ"כ לדינא בפרישה (סי' קעח ס"ק לד). עיי"ש שכתב (בפירושו השני), שעל אופן זה כתב הטור שמצוה על כל אדם לקנא לאשתו, כיון שבאופן זה אין חשש שתאסר עליו, והובאו הדברים לעיל סעיף ט', והו"ד בשו"ת שי למורא (האגרמאן, סי' מג ד"ה שוב מצאתי) ופתחי תשובה (שם ס"ק טו וס"ק לד). וכ"כ בהפלאה (קו"א סי' קטו ס"ק יד) ובשו"ת יד אליהו (רגולר, פסקים סוס"י עג), והו"ד בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' שיג). וכ"כ בשו"ת מים חיים (סי' עז, תשו' מבן המחבר, ד"ה מעתה).

[2] משחא דרבוותא (אבעה"ז סי' קעח סעי' ה ד"ה תשובה, ושם דף קמז ע"א ד"ה אבל).

[3] מנחת חינוך (מצוה שסה אות ט). עיי"ש שאין סברא לחלק בזה בין איש מסויים לכל העולם כולו, ובודאי הרמב"ם ושו"ע שנקטו לשון "אל תסתרי עם איש פלוני", אורחא דמלתא נקטי, ואינו בדוקא. ועיי"ש שדקדק דבריו ממה שאמרו בסוטה (ב ע"ב): "מאי קינוי, דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים וכו' מאי דקמא דקא בדלה". ופירש"י (ד"ה מאי דקמא) שבודלת מן האנשים. ואם מדובר באופן שאינו מפרישה אלא מאיש מסויים אין כאן כל קנאה, ועדיין דעתה מעורבת בין הבריות כבתחילה. ולפלא שלא הביא מדברי הפוסקים הנ"ל שחילקו בזה, וראה שו"ת בית יצחק (אבהע"ז ח"ב סי' קכב ס"ק ה), ערך ש"י (אבהע"ז סי' קעח סעי' כב), מנחת קנאות (יט ע"א) והגהות הר"י פערלא (על המנח"ח שם), שהעירו על דבריו.

הן אמת, דממשמעות לשון הריא"ז בפסקיו (סוטה פ"א אות י) נראה כדברי המנחת חינוך, יעוי"ש שכתב: "מקנין לה שלא תתייחד עם בני אדם, או עם אדם ידוע שנחשד עליה". וע"ע שו"ת בית דוד (ח"א סי' כה סוד"ה עוד זאת) ושו"ת נפת צופים (סי' יב ד"ה נשאר לנו) שדנו בשאלה זו.

בערך ש"י (שם), אחר שתמה על דברי המנחת חינוך היאך נשמטו ממנו דברי הפרישה, כתב, דאפשר שאף הפרישה מודה בזה באופן שקינא לה בעדים, דכיון שטרח טובא לקבץ את העדים ולקנא לה בפניהם, בודאי גמר בליבו שחשודה היא בעיניו שתזנה עם כל העולם. דעיקר טעמו של הפרישה הוא משום שכאשר הוא מקנא לה מכל העולם אינו אלא דרך הפרזה בעלמא, משא"כ כאן שניכר שכוונתו לקינוי ממש.

[4] ערך ש"י (שם). שהרי ספק ספיקא יש בדבר, שמא אין הלכה כר"ח מסורא ואין קינוי בלא עדים, ושמא הלכה כדעת הפרישה  דלא מהני קינוי מכל העולם.