שלום כבוד הרב,
אנו גרים ברחוב קטן ללא מוצא ובו כ-20 בתים. מאז ומעולם היה נהוג בין השכנים כי כל שכן מחנה עד שתי מכוניות בצמוד לביתו. כמובן, שמעת לעת ישנם אורחים לזמן קצר שאינם מודעים להסדר זה וחונים באחת החניות היעודיות האמורות, אך כולם מקבלים זאת ברוח טובה. לאחרונה שכר אדם את אחד הבתים ברחוב והקים שם עסק. את מכוניתו הוא מחנה באופן קבוע באחת מהחניות הצמודות לבתי השכנים, על מנת להשאיר את המקומות הפנויים הצמודים אליו ללקוחותיו. לקוחותיו מרובים ונוהגים לחנות גם בצמוד לבית העסק וגם בחניות הצמודות לבתי השכנים. פניות רבות אליו לא נענו בטענה שהרחוב הוא שטח ציבורי (מה שנכון לצד העובדה שקיימת הסכמה מקדמת דנא בין השכנים), והוא ולקוחותיו רשאים לחנות לאורך כל שעות היום היכן שירצו, גם אם בכך הוא גורם להורים לילדים קטנים ולקשישים לחנות רחוק מביתם, ובכלל לפגוע במרקם היחסים שנוצרו מזה שנים בין הדיירים. יש לציין כי הבית בו הוא הקים את העסק ממוקם בקצה הרחוב, ומסיבה זו אין זה מעשי עבור השכנים לחנות בחניות הצמודות לביתו.
האם ניתן למצוא פתרון הלכתי למצב שנוצר וממרר את חיי השכנים?
ושאלה נוספת הכרוכה בעניין, האדם טוען כי הוא "רב מקובל" ואמנם הפונים אליו כולם באים להתייעץ עימו. לאחרונה, אחד השכנים התלונן בפניו על הקשיים שהעסק יצר ברחוב, בתגובה לכך קילל אותו הרב במילים "יהודי מסריח" ואמר כי עד ראש השנה הקרוב ימות אותו שכן מסרטן בראשו ל"ע.
האם על השכן לחשוש, ואם כן כיצד יסיר מעליו את הקללה?
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
השכנים צודקים בקשר לטענה שבעל העסק חייב להחנות את רכבו ליד ביתו ולא ליד ביתם של אחרים, וזאת משום שאין זה הוגן שהרכבים יהיו רחוקים מהבתים, ובפרט אם רוב בעלי הבתים ברחוב מעוניינים בהסדר שהיה קיים שנים רבות.
אבל, עם זאת, השכנים אינם יכולים למנוע מלקוחות העסק מלחנות ברחוב, וזאת משום שהרחוב אינו שלהם והלקוחות אינם מחויבים להסדר הקיים. ככל שיש לשכנים טענה שהעסק מפריע עליהם להתלונן אצל הרשות המקומית.
אין להתייחס כלל לקללה. אין לה שום תוקף.
מקורות:
במשאבים ציבוריים מוגבלים יש לנהוג בדרך ההגיונית ביותר, עיין שו"ע חו"מ סי' רעב סעיפים יג-יד, ההסדר הקיים הוא הגיוני ביותר ורצונו של בעל העסק להשאיר מקום פנוי לחנייה ליד העסק אינו גובר על זכותם של השכנים לחנות ליד ביתם.
נשלח למענה
שלום כבוד הרב.
מה בנוגע לחזקה?
כמדומני שזה תופס גם בנוגע לחניה שאדם רגיל בה כמה שנים. ביררתי את זה לפני שנה, אבל עכשיו אני לא מצליח להזכר במקור. סליחה.
אין דין חזקה אלא כאשר אדם עושה דבר שאפשר למחות בו על כך והעובדה שלא מוחים בו מהוה הוכחה על מחילה או נתינת רשות ומכאן לטענה של חזקה. טענה כזאת יכולה להיות כאשר אחד מחנה את רכבו בשטח של שכינו. אבל, כאשר אחד מחנה את רכבו ברחוב, אין אף אחד שיוכל למחות בו על כך, שהרי זו זכותו, וממילא החזקה לא מקנה לו זכויות מעבר למה שהיה לפני כן.
אוקי. תודה. פשוט חשבתי שעינינו רואות שאדם מוחה במי שחונה ליד הבית שלו, וכמו שהרב כתב, זו זכותו של אדם לחנות ליד ביתו (אע"פ שלכאורה הרחוב לא שייך לדייריו, עדיין הם יכולים להתאגד ולהחליט מה לעשות איתו, כגון חד סיטרי או מדרחוב וכו').
לכן זה היה נראה לי דומה לדין של חזקה בחצר השותפין, כגון, הקמת סוכה באותו מקום.
כך אמרו לי בכבר בערך שזה הדין גם בשטח פרטי גדול (חצר שאינה משתמרת) עם יחידות דיור להשכרה, שהשוכרים קובעים חזקה על השטח שלהם, אע"פ שכל השטח של המשכיר בכלל.
כאמור, אין דין חזקה אלא אם היה ניתן למחות במשתמש ולא מחו. גם בסוכה שאדם עושה בחצר, לכאורה אין לו חזקה לעשות סוכה באותו מקום בשנים הבאות.
כתבתי שכאשר שני שכנים באים לחנות, יש זכות לאחד לטעון שכל אחד יחנה ליד ביתו, ולא בגלל שהחנייה ליד ביתו הופכת להיות שלו, אלא בגלל שיותר הגיוני ויותר חסכוני שכל אחד חונה ליד ביתו, אם זה אפשרי, ולכן אפשר לחייב לנהוג בדרך זו גם כאשר אין לאף אחד בעלות בשטח יותר מהשני. אבל, אם יש מקום חניה אחד בלבד, אין שום עדיפות לזה שהחניה ליד ביתו.
מה שאנשים נוהגים להשתלט כפי רגש מסוים או סברא שיש להם, אינו משנה את ההלכה ואינו מקנה זכויות.
השאר תגובה