מדוע משהו חמץ בפסח אינו אסור מהתורה מדין חצי שיעור?

שלום,
בקשר לתשובה לשאלתי מה זה 'חצי שיעור'?
מה שהצלחתי להבין זה:
1. דרבנן גזרו (ולא מדאורייתא) על איסור אכילת חמץ ב'משהו'
2. כולם מסכימים שאכילת 'חצי שיעור' בפסח הוא אסור מהתורה.
3. אם כך לא הבנתי מה ההבדל בין 'משהו' ל'חצי שיעור' בפסח? שהרי עדיין לא הבנתי אם 'חצי שיעור' בפסח הינו חצי כזית.
בעצם, אני מנסה להבין מה איסור של אכילת חמץ גמור (ולא בתערובת) מהתורה שהוא פחות מכזית שהוא לא מדרבנן אלא מהתורה ?

תשובה:
שלום רב

1. נכון מאוד.

2. להלכה אכן חצי שיעור אסור מהתורה, אף שנחלקו בכך בגמרא.

3. ההבדל הוא מאוד פשוט, בהלכות תערובות יש כלל של ביטול ברוב או ביטול בשישים בדבר הנותן טעם על ידי בישול וכדומה, מה שאומר, שאם טיפת חלב נופלת לסיר החמין מותר לאוכלו, כיון שהוא בטל שם ואינו קיים, וממילא לא שייך בזה הענין של חצי שיעור אסור מהתורה, כיון שהוא לא קיים. החידוש של חמץ האסור במשהו, הוא שהוא אינו בטל אפילו באלף, ולכן, אם טיפת חמץ נופלת לסיר הוא נאסר באכילה בפסח [יש אומרים שאף אם נפל לפני פסח ובטל שם, בחג הפסח האיסור חוזר וניעור!] הדין הזה הוא מדרבנן. אבל אדם שיאכל מעט חמץ בעין – שאינו מעורב במאכל אחר, בזה נאמר הדין של חצי שיעור האסור מהתורה כמו בשאר איסורים.