כשהתחתנתי, הסתפרתי באופן מלא כפי שאימי עושה, אך חמותי לא נוהגת כך. האם אני חייבת להמשיך לגלח את הראש דבר שאינני מעונינת בו כלל וגורם לי בושה?
תשובה:
שלום רב
למעשה בכל המנהגים ההלכתיים האשה נוהגת כמו מנהג בית הבעל ולא כמנהגי אמה.כך שאין כל סיבה לחייב אותך לגלח את השיער כאשר בבית הורי בעלך לא נהוג כך. אך לכתחילה כדאי לערוך התרת נדרים.
ספציפית לגבי מנהג זה, גם אם בבית הבעל כך נהוג אין האשה חייבת לקבל מנהג זה, כפי שכתב בס' משנת הכתובה להגר"מ קליין גאב"ד אונגוואר:
מנהג שהתקבל אצל בני קהילה מסוימת על האנשים לבד ולא על הנשים, אין האשה חייבת לנהוג בו, אף על פי שעל ידי כך יקשה על הבעל לקיים מנהג זה בעצמו[1].
נידון זה מצינו לענין מנהג הרבה קהילות שהנשים הנשואות גוזזות את שער ראשן, כדי שלא יבואו להכשל חלילה בגילוי שער הראש, וכדי שלא יבואו לחשש חציצה בטבילה מחמת קשרי השער: יש סוברים, שהואיל ומנהג המקום כך הוא, אין האשה יכולה למנוע עצמה מלגלח את שער ראשה לאחר נישואיה. אולם, אחרים סוברים שמנהג זה לא התקבל אלא ביחס לאנשים – שלא יזדקקו לאשה שאינה מגלחת שער ראשה – אך, הנשים לא קיבלו על עצמן בתורת "מנהג" לגלח שער ראשן, ולדעתם, אין אדם רשאי לתבוע מאשתו שתנהג כך לאחר הנישואין, וראה הערה[2].
[1] בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ב סי' פז) הובא, שמנהג פולין היה שהנשים אינן מקפידות על אכילת שרויה בפסח. ולפי זה יש לדון, באשה המסרבת להקפיד על אכילת שרויה, ומחמת כן חושש הבעל שיפסלו כליו, וכמו כן לא ניחא ליה בכך שמחמת מנהגה זה אינם אוכלים ממאכל אחד, אם רשאי לתובעה שתמנע מאכילת שרויה [מיהו, כיום מנהג המקומות שאין חילוק לענין זה בין אנשים לנשים].
[2] בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"ד סי' ק אות ד) נקט בפשיטות, שבמקומות שנהגו שהנשים מגלחות את שער ראשן לאחר הנישואין יש למנהג זה תוקף מחייב, ואין האשה רשאית להמנע מכך. אולם, בס' קריינא דאיגרתא מהגריי"ק זצ"ל (ח"ב סי' פא) מצדד לומר, דמעולם לא נתקנה תקנה זו על הנשים אלא על האנשים, שלא יזדקקו לאשה שאינה מגלחת את שערותיה, וממילא אין טעם לחייב בכך את הנשים כשאין בכך ענין לבעל. ולפי זה, נראה שאף אם הבעל מעונין בגילוח השערות והאשה מסרבת, אין הוא רשאי לכופה לכך מחמת דיני המנהגים לפי שמתחילה כך היתה תקנתם שלא יחול חיוב זה על הנשים.
מיהו מטעם אחר אפשר שמחוייבת היא בכך כאשר כך הוא מנהגו של הבעל, דכיון שחלה תקנה זו על הבעל שלא ישמש עם אשה שאינה מגלחת ראשה, נמצא שבכלל שיעבודה למצות עונה מחוייבת היא לנהוג במנהג זה כדי שיוכל לבוא עליה, וכמו שהיא מחוייבת לטהר עצמה במקוה ואינה רשאית להשאר בטומאתה, ודו"ק.
בשו"ת אג"מ אבהע"ז ח"א סי' נט יש התייחסות לענין, ושם כתב "ולכן גם בעובדא זו כיון שניסת לבעל שמנהג מקומו הוא שאין הנשים מגלחות שערותיהן רשאה לנהוג כמנהגי מקום בעלה שלא לגלח".
השאר תגובה