שאלה:
אני אישה נשואה, אשכנזייה, חרדית.
אני אוהבת מאוד לשיר, בעלי פחות שר. קשה לי מאוד עם זה שאת הזמירות הוא ממלמל בקושי, בשבת אני שרה עם הבנים בשולחן שבת זמירות. כשאני אסורה קשה לי לשתוק ויוצא שאני שרה גם אז עם הילדים. אני יודעת שההלכה אומרת שאסור לשמוע קול אישה כשהיא אסורה. כשאני שרה בזמן זה בעלי מסמן לי לשתוק במגוון דרכים ואומר שאסור לו לשמוע אותי, וזו ההלכה. אני רוצה לדעת האם יש פיתרון הלכתי שבו אישה יכולה לשיר בביתה בזמן שהיא אסורה, כששולחן שבת הוא הזמן שבו יש לי ממש צורך לשיר. זה זמן שבעלי לא יכול להיות מחוץ לבית או החדר על מנת שלא לשמוע. אשמח לדעת בשם מי התשובה.
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
אין עצה ואין תבונה נגד ה', אני בטוח שאת רוצה לשיר זמירות כדי לשמוח בקדושת השבת, ואין לך קדושה וטהרה ורוממות יותר משמירת גדרי ההלכה. בימי נדה אסור לאשה לשיר זמירות אפילו אם הילדים שרים יחד איתה.
העצה היחידה שנוכל לתת, זה באמת לשוחח על הקושי הזה עם הבעל, כדי שבימים אלו ישתדל יותר, ויתאמץ כן לשיר יפה לכבודה של השבת ולמען חינוך הילדים ובכלל…
חודש טוב ומבורך וחג שמח.
מקורות:
בפתחי תשובה יו”ד סי’ קצ”ה סק”י הסתפק בענין שמיעת זמר אשתו כשהיא נדה, ופשטו הפוסקים לאסור (ערוך השולחן שם, לחם ושלמה קצה,ב, קיצור שו”ע קנג,י ואגרות משה יו”ד ב,עה) וראה בשו”ת שבט הלוי ח”ו יו”ד סי’ קכ”ט אות י”ב שאוסר לשיר זמירות לאשה נדה אף אם שרה יחד עם אחרים, וכן הביא בספר הליכות בת ישראל עמוד פט מהגרי”ש אלישיב זצ”ל שהורה שאם אשתו נדה לא תשיר עמו כלל זמירות. וראה ביביע אומר חלק ב’ יו”ד סימן ט”ו בנושא זה.
שלום,
כמדומה לי שלרב עובדיה זצ"ל בטהרת הבית יש אפשרות להתיר.
אינני מכיר אפשרות כזו.
שלום,
אין הספר טהרת הבית תחת ידי לעיין בו עכשיו, אבל אני מציין שבנו הרב יצחק יוסף שליט"א מתיר בזה בספרו ילקוט טהרה (דף תה), ושהמחיר תבא עליו ברכה, וכ"כ גם בנו הרב דוד יוסף שליט"א בטהרת הבית הקצר (דף קסט), וציינו לטהרת הבית (ח"ב בדפו"ח עמוד קעד).
ספרים אלו אינם תחת ידי, אשמח לדעת מה הנימוק, לכאורה מדובר באיסור פשוט וידוע, יישר כח.
בילקוט טהרה הנ"ל מביא דברי הרב ביביע אומר ח"ד (יו"ד סימן טו) שהתיר מכל שכן מהסתכלות, שהרי הסתכלות באשתו נדה אף אם מתכון להנות, מותר, שעתידה להיות מותרת לו, כל שכן אם זה רק לשמוע קולה, שהוא קל יותר מההסתכלות, וממילא יש להתיר שהרי עתידה להיות מותרת לו.
יישר כח על המראה מקום, רק יושם לב שגם בדבריו הביא מדברי רבים שהחמירו. ודומני שהמנהג פשוט להחמיר בכך.
שבוע טוב,
הנה מלבד שלהרבה מההולכים לשיטתו יש אילן גדול לסמוך עליו, וגם שטעמו מסתבר שאיך נאסור שירה אחר שגם ראיה אינה אסורה, זאת ועוד שאולי יש עוד מקום להתיר בזה בשירי שבת כשיש כמה מבני הבית שיושבים יחד, כשאין קול האשה גובר.
וכאמור, להולכים לשיטתו נראה שיש להתיר, ולמה צריך לאסור בהתחשב במנהג אחר שבכל דבר בהלכה הולכים אחר הכרעת הפוסקים, והכרעת הפוסק שהולכים לאורו ?
ועיין בספר ילקוט טהרה הנ"ל, במכתב קו (דף תתנז), שהעיר על דברי הספר דרכי טהרה, וזה"ל "עוד כתב (בעמ׳ 81), שאסור לבעל לשמוע קול זמר של אשתו נדה, ורק בדיעבד כששרה לתינוק וא"א בענין אחר מותר. ע"כ. אולם גם בזה הפליג להחמיר, וחבל שלא התייחס לכל האריכות שיש ביבי"א ח"א, וכן בטה"ב (ח"ב עמ׳ קעד) להתיר בזה לכתחילה באשתו נדה, כיון דסופה תהיה מותרת לו, ממילא לא חיישי׳ שיבואו לידי מכשול, וכ"ש במקום צורך עבור התינוק, וכן בשולחן שבת. ואיה"נ בתורת חומרא תע"ב. אבל הדין ברור להתיר. ע"ש".
בשו"ע כתב שהראייה אסורה!! הגר"ע יוסף זצ"ל מחדש שכוונתו למידת חסידות ולא אסיור מדינא ועל זה הוא מבסס את פסקו נגד אחרונים רבים שהוא מונה. קטונתי מלדון בדברים, זו מחלוקת הלכתית, אבל להבנת הדברים חשוב לדעת שגם הראייה זו אותה מחלוקת.
מה שציטטת מילקוט טהרה תמוה , שהרי ודאי לא התיר לכתחילה אלא כתב המחמיר תבוא עליו ברכה והמיקל לא הפסיד. אבל חשוב לדעת הפתחי תשובה על השו"ע אוסר ועוד פוסקים רבים מקובלים.
אינני מבין מה שכבוד הרב שליט"א כותב שהראיה אסורה להשו"ע, ושזה חידוש של הרב עובדיה זצ"ל להתיר בזה, שהרי בשו"ע (אבה"ז כא, ד) כתב: "מותר לאדם להביט באשתו אע"פשהיא נדה והיא ערוה לו אע"פשיש לו הנאה בראייתה הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול אבל לא ישחק עמה ולא יקל ראש עמה".
וביו"ד (סימן קצה ס"ו) כתב: "לא יסתכל בעקבה ולא במקומות המכוסים שבה".
כוונתי שמותר להסתכל באשתו נדה במקומות הגלויים, ואולם במקומות המכוסים דנו בזה האחרונים, ובזה דעת הגר"ע יוסף זצ"ל שנכון וראוי להחמיר שלא יביט שם.
ומה שכתב הרב שליט"א "מה שציטטת מילקוט טהרה תמוה , שהרי ודאי לא התיר לכתחילה אלא כתב המחמיר תבוא עליו ברכה והמיקל לא הפסיד", לא הבנתי, שהרי יש חילוק בין עיקר הדין, לבין חומרא, ונראה דעתו של הגר"ע זצ"ל שמותר מעיקר הדין לשמוע שירת אשתו, וכתב מטעם חומרא לחוש לדברי המחמירים, כדרכו בקודש, וגם בנו הבין שההיתר הוא פשוט [כפי שכתב במכתב הנ"ל], וגם הוא ציין בילקוט טהרה שהמחמיר תבא עליו ברכה. והמעיין בספרי הגר"ע יוסף זצ"ל יראה בהרבה מקומות שכתב שהמחמיר תבא עליו ברכה, ואינו אלא חומרא, ומעיקר הדין להקל בזה.
ותורה היא וללמוד אני צריך, אבל ניכר מדברי הרב שליט"א, שבכל דבר שיש מחלוקת בפוסקים, יש לחוש מעיקר הדין למחמירים, ושאין להורות כמקילים, והרי לפעמים ויש שעת הדחק וקשה להחמיר, ובפרט במילתא דרבנן כשזה ספק, וכדאים הם גדולי הפוסקים שמקילים לסמוך עליהם, ובפרט להולכים בכל דבר לשיטתם, ולא הבנתי למה להכניס ענין המנהג בסוגיא, אחר שבדרך כלל בירור ההלכה הוא על פי הכרעת הפוסקים וכללי הפסיקה, ורק כשהלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר, ולאו בכל דוכתא ?
תודה רבה לכבוד הרב שליט"א על מה שעונה לשאלות הרבות.
רק לאחרונה ציינו כאן שגם בימי טהרה הנושא לא פשוט
https://din.org.il/2024/03/05/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%a9%d7%aa%d7%95-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%98%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%94/
כוונתי בדיוק למה שציטטת, במקומות הגלויים מותר אף שנהנה כיון שזה לא מביא להרהור ובמקומות המכוסים השו"ע אסר! אלא שמחדש הגר"ע יוסף שכוונת השו"ע למנהג חסידות.
לא אמרתי שבכל דיון הלכתי יש להחמיר, אלא שבדבר שמפורש בשו"ע לאיסור, וכך נקטו בדבריו גדולי הפוסקים וביניהם נושאי כליו, ונהגו בכך ישראל כמעט בלי פקפוק, אין טעם להתיר.
לא מדובר כאן בהיתר עגונה…
שלום,
הגר"ע זצ"ל התיר מכל שכן מהסתכלות, שהיא מותרת, ולא נראה שמדבר על הסתכלות מקומות המכוסים, אלא מכל שכן ממקומות הגלויים אף שנהנה.
ולפי זה, לשמוע אשתו ששרה אינו כל שכן מדין הסתכלות במקום המכוסה, שבו יש דיון באחרונים, אלא מדין הסתכלות במקומות הגוליים, שבזה ההיתר מפורש בשו"ע.
שהרי חמור יותר להסתכל באשתו במקום מגולה ולהתכוון להנות, יותר מלשמוע קול זמרה. ולא נראה לי שזה קשור לסוגית מקום המכוסה.
ולפי זה, לא הבנתי הערת הרב שליט"א שתלה דין שירת האשה בימי נדתה לדין הסתכלות במקום המכוסה, שנראה שלדעת הגר"ע זצ"ל יש לתלות הדבר לדין מקומות הגלויים, שהוא מותר, כמבואר בשו"ע.
ולעצם העניין שציין הרב שליט"א, הנה יש מקורות שלפעמים לשון "אסור" הוא מידת חסידות, ובפרט שהשו"ע ביו"ד לא כתב בלשון איסור.
לדבריך לא יובן הכל שכן שהרי קול באשה ערוה כמו מקומות המכוסים ולא כמו הגלויים.
לגבי ביאור לשון השו"ע, ציינתי שאחרונים רבים למדו דבריו כאיסור ממש, רק ציינתי שלא בכל מחלוקת יש ללכת לחומרא אבל כאשר השו"ע אוסר בסתמא והרבה אחרונים נקטו בדבריו שזה איסור סתמא, ומנהג רווח להחמיר, דבר מחודש הוא לומר שכל דבריו דברי חסידות.
אבל שוב, קטונתי מלהכריע במחלוקות אחרונים, רק להביע דעתי שכאן יש ללכת כפי המנהג ולהחמיר בדבר אחר שאין כאן היתר עגונה.
בילקוט טהרה (דף תו, בהערה) כתב בזה"ל: "ובשו"ת יבי"א ח"ד (יו"ד סי׳ טו) כתב שמעיקר הדין א"א לאסור לשמוע קול זמר של אשתו נדה שאינה טהורה, וכדמוכח מדין הסתכלות באשתו נדה, שמותרת […] ועוד שנראים הדברים ק"ו, כי ההסתכלות לשם הנאה חמירא מקול שיר בעלמא, כי טוב מראה עינים מהלך נפש, ודרשינן (יומא עד:) טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה […] ומכיון שההסתכלות בפני אשתו נדה מותרת לכ"ע אפי׳ כשנהנה מראייתו, כ"ש דשרי לשמוע ממנה קול שיר, ואין בזה איסור כלל, הואיל ועתידה להיות מותרת לו". ע"כ. ועיין שם שאינו היחיד להתיר, שהביא שכך כתב בשו"ת חמדת משה (חיו"ד סי׳ נח). ע"ש.
ומדבריו למדנו, שלדעת הרב ביבי"א "מעיקר הדין א"א לאסור לשמוע קול זמר של אשתו נדה שאינה טהורה", "ואין בזה איסור כלל".
ועוד, שיוצא מדבריו שהכל שכן בא מטעם ש"טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה", ואם כן כל שכן שהוא טוב מסתם זמר, "ומכיון שההסתכלות בפני אשתו נדה מותרת לכ"ע אפי׳ כשנהנה מראייתו", הרי דנקט לשון "בפני אשתו", והוסיף שמותר " לכ"ע ", ויוצא מזה שהכל שכן בא מדין מקומות המגולים, כגון פני אשתו, שהדין להתיר בזה הוא לכו"ע, ומזה שאב כחו להתיר גם זמר אשתו נדה, שהרי טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה, וכל שכן שהוא טוב מסתם זמר, ולא נראה שיש בזה קשר לדין מקומות המכוסים שבו דנו האחרונים.
אינני מבין זאת, קול באשה ערווה וערווה מקבילה למקומות המכוסים ולא הגלויים. עכ"פ נראה שהדיון מוצה, הוסבר שיש בענין זה פוסקים רבים שמחמירים כמובא בדברי היביע אומר, הובא שהוא נוקט להקל, והובא שהמנהג להחמיר ושכן פשטות דברי השו"ע. יישר כח.
השאר תגובה