תפילה מנחה וערבית לאחר פלג המנחה

באגרות משה דן בכך בארוכה ומסקנתו להקל. חשוב אגב לציין שזה מאוד לא לכתחילה להתפלל ערבית בפלג בימי הספירה כי אז לא סופרים ספירת העומר ומאוד מצוי שישכחו אחר כך בלילה לספור [קריאת שמע אולי רגילים ופחות שוכחים לומר שוב…].
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן צט
בדבר אחד ששכח לספור באור לערב שבת ונזכר למחר אחר שקבל שבת מבעוד יום, אם עדיין יכול לספור כמו שסופרין למחר ביום בלא ברכה כדאיתא /שו"ע או"ח/ בסימן תפ"ט סעי' ז' מצד ספקא דמחלוקת דרבוואתא, הנה לע"ד אם רק קבל שבת באמירת מזמור שיר ליום השבת שפיר דימה דודך ידידי הרה"ג ר' נטע צבי שליט"א להא דפסק הט"ז בתשובתו בסימן ת"ר שבלא היה להצבור שופר והובא להם ע"י נכרי שופר אחר קבלת שבת מבעו"י =מבעוד יום= שצריכין לתקוע שופר מטעם דהוי קבלת שבת בטעות. וי"ל דאם נזכר אחר שכבר התפלל תפלת ערבית של שבת שאם נימא שאינה קבלה הרי ימצא דעבר על שבע ברכות לבטלה וגם על הזכרת שמות לבטלה שבאמצע הברכות שלא שייך לאומרם בלא הברכה, דהא יחיד שטעה ביום המעונן והתפלל של שבת צריך לחזור ולהתפלל כדאיתא /שו"ע או"ח/ בסימן רס"ג סעי' י"ד, איך נימא שבשביל קיום מ"ע =מצות עשה= דרבנן דספירה בזה"ז להרבה שיטות, וגם שהוא רק בספק דהא איכא דסברי דהספירה ביום אינה כלום, לא יקפיד על ברכה לבטלה דשבע ברכות דבתפלת ערבית דשבת ועל הזכרת הרבה שמות לבטלה, ואף בשופר ליחיד כה"ג נמי מסתבר דאין בזה סברת הט"ז דהוא טעות מחמת שלא היה מקבל שבת אם היה יודע שיביאו לו שופר, דאף אם ברכה לבטלה הוא רק דרבנן הרי הם שבע ברכות לבטלה והזכרת עוד הרבה שמות לבטלה, שאולי עדיפי מקיום מצות שופר אף שהוא דאורייתא, וכ"ש בזה"ז שלעולם ר"ה =ראש השנה= בערב שבת הוא רק יום השני שהוא רק יום טוב מדרבנן שהתקיעת שופר שלו הוא רק מדרבנן, ולכן צריך לומר דרק בקהל סובר זה הט"ז דתוקעין אף אחר שהתפלל ערבית דשבת משום דקהל שקבל שבת אף בטעות אין חוזרין ומתפללין כמפורש בסימן קס"ג שם אבל לא ביחיד שיצטרך לחזור ולהתפלל, ורק כשהביאו לו השופר אחר קבלת שבת דמזמור שיר ליום השבת גם ביחיד יהיה סברת הט"ז דהוא קבלת שבת בטעות.
אך לטעם השני של הט"ז דהביא מב"י יו"ד בשם הסמ"ג במילה דאין תלוי בתפלה כלל אם קבלו שבת מבעו"י =מבעוד יום= לא להקל ולא להחמיר וסובר דה"ה לשופר ולכל מצוה ובאבלות וספירת ז' נקיים הוא לחומרא. והוא שיטת האגור בשם מהרי"ל אף להקל בספירת ז' נקיים ביו"ד סימן קצ"ו ברמ"א סעי' א' וכדכתב הגר"א בסק"ו דלדברים דלא שייך לשבת ודאי לאו לילה הוא, הוא טעם גם לספור ספירה דשכח מאתמול וכדכתבת בשם ידידך הרה"ג ר' אהליאב שליט"א. אבל יש לדון מחמת דאיכא דסברי דכשספר אחר פלג המנחה ספירה דהלילה יצא, עיין במ"ב בבאור הלכה סעי' ג' בד"ה מבעו"י דהרבה אחרונים מפרשים דהצבור שסופרין מבעו"י הוא מפלג המנחה ויוצאין בזה כמו שיוצאין בתפלה הרי כיון שהתפלל מעריב גם ספירה תלוי בזה, ול"ד למילה ושופר וכדומה, אבל להסוברין דהמבעו"י הוא אחר שקיעה דוקא דמי ספירה למילה ושופר לטעם שני דהט"ז.
וספירת העומר שהזכיר האגור בשם מהרי"ל ראיה שיכולה לספור ז' נקיים הוא מזה שאף בליל שבת מחכין על צה"כ =צאת הכוכבים= לספור כמו דהביא מאכילת מצה ופסח וסוכה, ואין זה אלא מה שהוכיח האגור דשאר מצות אינם תלוים בקבלת שבת כדכתב הגר"א, וזה לא שייך לעניננו דהוא אם יכול לספור אחר פלג המנחה כשקבל שבת יותר מעצם דין האגור בלא שום הוכחה, ולא מובן מה שאתה מדגיש על הא דספירת העומר שזכר האגור. עכ"פ לדינא כיון דיותר מסתבר כהסוברים שלא יצא בספירה דהלילה קודם השקיעה אף שהתפללו הקהל ערבית מבעו"י אחר פלג המנחה וגם שיותר נוטה כטעם השני של הט"ז דלכן יכול לספור אף אחר שהתפללו מעריב.