שאלה:
אשה אחרי לידה ומשתמשת באמצעי מניעה הורמונלי לפי היתר של מורה הוראה. ורואה כתמים גם בימים שהיא לא במחזור,
האם ב7 נקיים רשאית למעט בבדיקות?
האם מה שאשה שיש לה מכה, ממעטת בבדיקות, הוא רק בגלל שיודעים שיש לה מכה, וכאן כיוון שהדימום לכאורה מאותו מקור וסיבה כמו הדימום המחזורי "אין לטמון את הראש בחול" ורק בחשש עיגון הקלו, או שבכל מצב שקשה לטהר אישה לבעלה הוי כדיעבד, וסומכים על השיטה שדי בראשון ושביעי?
אשמח למקורות.
ראיתי בשם שות מעיין אומר שהגרע"י היקל, אבל לא נתברר לי מה היתה המציאות.
וכן ראיתי שיש מקלים ב7 נקיים שאין צריך להכניס בעומק כמו בהפסק.
תשובה:
אני מתלבט מה להשיב בשאלה זו כבר מאתמול בבוקר…
ברור שאין טעם לטמון את הראש בחול, כמו כן ברור שגם אם תמעט בבדיקות, הסבירות הגבוהה היא שהיא תהיה אסורה רוב משך הזמן בחודשים אלו. חצי שנה ראשונה אחרי הכנסת התקן מירנה וכדומה, יש המון כתמים שאוסרים. קשה מאוד להטהר, גם אם היא לא תבדוק היא תראה על הבגד הסמוך לגוף בשבעה נקיים [יש כאלו שגם אחרי חצי שנה לא מסתדרות עם ההתקן].
לכן, הדבר היותר נכון לפי דעתי, הוא להיות מודע מראש לקושי הזה, לקחת אותו בחשבון, להמתין בסבלנות, לנסות, אבל בלי להתאכזב יותר מידי, כי זה טבעו של ההתקן הזה.
לאשה צעירה פחות מ-40 שיכולה בדרך כלל לקחת כדורים למניעה, הייתי מציע להתייעץ אולי להעזר בהם ולא בהתקן הורמונלי [וגם בזה לא בסרז'ט, אלא בכדורים שיותר בטוחים]. כמובן הכל בהתייעצות עם רופא. אשה מעל 40 שלא רגילה בדכדורים, הם בדרך כלל לא מומלצים לה מבחינה בריאותית.
במידה ובכל זאת רוצים שיהיו ימי טהרה, ניתן לשלב עם המירנה לתקופה מסויימת פרימולט נור [בהמלצת רופא כמובן, רבנים לא נותנים מרשמים…] מדובר בכדור שנחשב בטוח ושאינו עושה בעיות, והוא יסייע גם עם המירנה למנוע כתמים. יש גישות שונות לגבי המינון של הכדור הזה, מרופא בכיר מאוד שמעתי שבמקרים כאלו היה ממליץ על שלושה כדורים ביום ערב בוקר וצהרים, החלוקה הזו יותר מונעת כתמים מאשר לקיחה מרובה יותר פעם אחת ביום. אבל שוב להתייעץ עם רופא.
1 השאלה נשאלה בהקשר של דיאמילה, וכעת בהנחיית הרופאה היא מתכננת לעבור לנוברינג , שגם בו יתכנו שאלות.
מצאתי
2
שו"ת מהרש"ם חלק א סימן פא
באשה אחת רכה בשנים, אשר זה כמה בימי ספירתה הבדיקה עולה יפה ונקיה, אולם מוצאת כתמים על חלוקה תמיד, וא"א לה ליטהר. ורו"מ צוה לה לעשות בדיקת מהרי"ו שברמ"א סי' קצ"א, כמ"ש הנו"ב והובא בפת"ש שם. והי' ראש המוך הכרוך נקי. רק סמוך לסופו נמצאים טיפין אדומין
…
ועוד דכבר כ' הט"ז בא"ע סי' קי"ט דיש חשש הרהורי עבירה וגורם כמה מכשולות. ובשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב ראיתי שכתב דבדורות הללו ראוי להקל בכל מה דאפשר, לבל יכשל הבעל בהוז"ל =בהוצאת זרע לבטלה= שגורם בעוה"ר אריכות הגלות.
…
ומ"ש רו"מ דהוי מעלים מאיסור, ליתא. דבכה"ג לא גזרו חז"ל ע"ז וליכא איסור כלל. וגם מבואר בתשו' בי"ע סי' פ"ד ושו"מ מ"ת ח"ב סי' ל"ב, דבמקום שנוגע לעיגון האשה מותר להעלים עין ע"ש, ויצא דברינו בטהרה. (וע"ל בסי' שאח"ז עוד בזה).
3
ובמאמר של הרב אריה כץ, מכון פועה:
שו"ת בית דוד, סי' ב; שו"ת מהר"ש אנגיל, ח"א סי' נ, ואומנם בח"ד סימן ג הבהיר שהקל רק במקום שהיה חשש של פצעים, אך כאשר היה חשש של דם ממש, הסכים להקל רק אם בלי זה תצטרך לצאת מבעלה, וגם אז הצריך ב' בדיקות ביום הראשון
אפשר פשוט לנסות התקן רגיל…
יישר כח, אם כן כדברינו שאין להקל בכך אלא במום עיגון וכדומה. ובאופן שכך דרכה תמיד לאורך שנים.
ביחס לדבריכם "שאין להקל בכך אלא במום עיגון וכדומה. ובאופן שכך דרכה תמיד לאורך שנים"
שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – יורה דעה סימן קכט
כתב "שהרי הצרכת הדבר לכתחלה ודאי שהוא רק חומרא דרבנן בעלמא ובכמה מקומות מצינו שבמקום צער לא גזרו"
הציטוט המלא:
תשובה לכבוד אהובי תלמידי הותיק ומובהק הרב המופלא ומופלג בתורה ויראה כבוד מוה' אברהם נר"ו:
מכתבו קבלתי. וע"ד אשר הורה בהך איתתא שיש לה מכה בכותלי בית הרחם והמכה אינה מוציאה דם ואמנם אם בודקת עצמה כואב לה מאד מחמת הבדיקה ובזמן ימי ליבונה קשה עליה הבדיקה מרוב הכאב. והורה לה מעלתו שתבדוק בהפסקת טהרה כדין וביום הראשון וביום השביעי ג"כ תבדוק כדין ובשאר ימים שבין ראשון לשביעי לא תבדוק כלל כי באשה זו מיחשב דיעבד מחמת צער וכאב. יפה הורה כי אף שלכתחילה צריכה בדיקה כל ז' ימים דבר יום ביומו שר' אלעזר גופא מודה לכתחלה מדלא פליגי רק בדיעבד ואף שאין ראיה גמורה ממה דנקט במשנה דף ס"ח ע"ב פלוגתייהו בדיעבד ולא נקט לכתחלה להודיע כחא דהיתרא לר"א משום דאיכא למימר דרצה למיתני גם פלוגתא דר' יהושע ור"ע ובלכתחלה ליכא פלוגתא בין ר"י ור"ע כלל. וע"ש בתוספות דף ס"ט ע"א בד"ה והכא קמ"ל שכתבו ג"כ כיוצא בזה. ואמנם מצד הסברא ראוי למעט המחלוקת ודי שמצינו שר"א חולק בדיעבד. וכן מפורש הדבר בתוספות דף ז' ע"ב בד"ה ר"א ואף דאיכא למימר שלא כתבו כן אלא בזבה ודאי אבל נשי דידן ספק זבות נינהו אפשר דמותר לכתחלה לסמוך על בדיקת יום ראשון ויום שביעי. אמנם פשוט לשון התוספות שם משמע דלענין נשי דידן כתבו כן וכן פסק הרא"ש ושאר פוסקים וכן מבואר בש"ע בסימן קצ"ו סעיף ז'. אעפ"כ יפה הורה שהרי הצרכת הדבר לכתחלה ודאי שהוא רק חומרא דרבנן בעלמא ובכמה מקומות מצינו שבמקום צער לא גזרו וכיון שלאשה זו כואב הרבה יותר מדאי אין לך מקום צער יותר מזה, ועוד מטעמא אחרינא הייתי מקיל שהרי יש לחוש שעל ידי רוב הבדיקות יגרמו שהמכה תגלע ותוציא דם ונצטרך אח"כ להקל כאשר תמצא דם לתלות במכה יותר עדיף שלא לבוא לידי קולא זו ושפיר הורה. אמנם אם יכולה בשאר ימי הספירה לקנח מבחוץ קינוח כל דהו טוב להצריכה הקינוח אם לא יכאב לה ועיין בנו"ב סי' מ"ו. ולרוב הטרדא אקצר. דברי א"נ הד"ש:
שם מדובר במכה, במקרה זה מדובר בהוראה פשוטה ומקובלת ואין צריך לזה ראיות.
אבל הנימוק הראשון של הנוב"י הוא:
"שהרי הצרכת הדבר לכתחלה ודאי שהוא רק חומרא דרבנן בעלמא ובכמה מקומות מצינו שבמקום צער לא גזרו".
ובטהרת הבית הביא שיש ראשונים שפסקו שגם לכתחילה אין חובה מלבד ראשון ושביעי.
וממילא בכל מקום שנאסרים כמה שבועות ברצף יש מקום להקל
זה נכון במקרה שלו, הוא לא כתב את זה במנותק מהמקרה שעליו דיבר. עכ"פ המיקל לבדוק רק בראשןן ושביעי במקרה שציינת בשאלה אין למחות בו, אבל באופן כללי צריך לדעת שעם התקן כזה צריך הרבה סבלנות.
השאר תגובה